יום ראשון, 16 במאי 2010

זנבו המורם של החתול הוא דגלנו


היובש היצירתי שניחת עלי הוא הזדמנות טובה להביא דברים בשם אומרם ולחזור לדבר על היומנים של ויקטור קלמפרר, שכתב בזמן אמת על השלטון הנאצי ועל חייו בצילם. קלמפרר, יהודי מתבולל, הצליח לשרוד את השואה כשהוא מתגורר בגרמניה. חייו ניצלו אולם בדרך היה עליו להתמודד עם אימי המשטר, וזאת כאשר "שיקולי הגסטפו נעשים יותר ויותר חידתיים" וכאשר "המוות מאיים על ראשו של כל אחד בכל רגע".
-
=

15 במאי 1942, יום שישי, לפנות ערב
"[...] גברת אידה קריידל, שפגשתי בדרך לקניות, סיפרה לי על הצו החדש, ואחר כך הראתה לנו אותו בביטאון הקהילה היהודית: מעכשיו נאסר על יהודים שעונדים טלאים ועל כל מי שגר איתם להחזיק חיית מחמד (כלבים, חתולים, ציפורים), כמו כן, אסור למסור את חיית המחמד לידיים אחרות. זהו גזר דין מוות למוּשֶל, שנמצא איתנו יותר מ-11 שנים, ואווה (אשתו של קלמפרר) קשורה אליו מאוד. אנחנו מתכוונים לקחת אותו מחר לווטרינר כדי לחסוך ממנו את הפחד שבאיסוף ובהמתה המשותפת. איזו אכזריות שפלה ומרושעת נגד מעט היהודים. אני מריר מאוד בגלל אווה. פעמים רבות כל כך אמרנו זה לזה: זנבו המורם של החתול הוא דגלנו, לא נלטף אותו, נשמור על ראש זקוף, נעביר את החתול בשלום את התקופה הזאת ובחגיגות הניצחון יקבל מושל "שניצל מִקאם" (הקצב המשובח ביותר שיש כאן). הורדת הדגל עכשיו כמעט גורמת לי להאמין באמונות טפלות. בזמן האחרון היה החתול, בן יותר מ-11 שנים, נמרץ וצעיר במיוחד. לאווה הוא היה תמיד מקור למשענת ולנחמה. יכולת העמידה שלה תיחלש עכשיו".
לפני מותו, זכה מושל מבעליו לסעודה אחרונה בת 450 גרם בשר בקר, וזאת כאשר ההקצבה השבועית לזוג באותה תקופה עמדה על 600 גרם בשר.

7 תגובות:

  1. בתחילה חשבתי שאין לי מה לומר על הפוסט הזה. אחרי הכל, מה לי ולחתולים? בוודאי שאין לי מה להגיד על יהודים מתבוללים, ר"ל. אבל בזמן שטיילתי עם הכלב, חשבתי על זה קצת ודווקא יש לי מה לומר.

    הסיפור הזה מעורר תחושה של אי אמון. לא במובן של "לא יכול להיות שזה סיפור אמיתי", אלא במובן של "איך הם התנהגו, הנאצים הכולירות האלה". וזה העניין: כל כך התרגלנו לשמוע מה הנאצים הכולירות האלה עשו לבני אדם, עד שזה כבר לא מזעזע אותנו. אבל כשאנחנו שומעים על התאכזרות סתמית כזו שלהם לבעלי חיים (וכשאנחנו זוכרים שהיטלר הוא אחד הצמחונים המפורסמים ביותר שאינם תלויים על קירותיו של הבודהא-בורגר באבן-גבירול), אנחנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו.

    השבמחק
  2. היטלר היה נמנע מבשר בקר בלבד, ומטעמי בריאות. זאת לא הצמחונות מהסוג שהבודהא בורגר דוגלים בה. והשימוש ב" היטלר היה צימחוני" כנגד הצמחונות זה כמו להחרים את כל הציירים, כי היטלר היה צייר.

    השבמחק
  3. אבהיר: אני לא משתמש ב"היטלר היה צמחוני" כנגד צמחונים וצמחונות. אני מציין את היותו של היטלר צמחוני כעוד משהו שבגללו צריך להתנגד לאיש ולמורשתו.
    וברצינות: להתייחס לצמחונותו של היטלר, או להיותו צייר, כמשהו שצריך להשליך על התייחסותי לכל הצמחונים או לכל הציירים זה מטומטם ממש כמו להתייחס לצמחונותו של ליאונרדו דה-וינצ'י (שנדמה לי שאף הוא תלוי בבודהא-בורגר) כאל משהו שצריך להשליך על התייחסותי לכל הצמחונים (או לכל האמנים).

    השבמחק
  4. רומפלשטילצכן18 במאי 2010 בשעה 13:08

    רועי, יש כנראה עוד מישהו שמסכים אתך (חוץ ממני) והוא אפילו טרח להמציא לזה שם ולסווג את זה תחת משפחת הכשלים הלוגיים. זה נקרא "רדוקטיו אד היטלרום". מומלץ לגגל.

    השבמחק
  5. ואיך זה שלאונרדו חיבב נערים צעירים משפיע על הייחסותך לחובבי נערים צעירים?

    השבמחק