יום ראשון, 13 בספטמבר 2009

סימפוניית התרדמה הגדולה

חבר לעבודה לשעבר, אב מסור לבנותיו, סיפר פעם בארוחת הצהרים על החשיבות הרבה שבתו בת ה-4 מייחסת לכל הפעולות הקודמות להליכתה לישון. הוא סיפר על הריטואל הקבוע הכולל את ארוחת הערב, את צחצוח השיניים, שני הסיפורים שהילדה זכאית שיקריאו לה, ונשיקת לילה טוב. חסרונה של חוליה אחת בשרשרת השינה הזו עשוי לשבש את שנתה של הילדה (וכמובן גם את שנתו של האב). הוא הביע פליאתו מאחיזתה החזקה של הילדה באותו ריטואל.


בעיני הדבר לא מפתיע כלל. אחת הדרכים שלנו להתמודד עם הפחד היא באמצעות יצירת ריטואלים שמעניקים לנו יציבות בתוך חוסר הוודאות שמסביב. ושינה היא אכן דבר מפחיד. הרי מי מבטיח לנו שנתעורר מחר בבוקר? ואכן, יהודים מאמינים כי נשמתו של אדם נעתקת מגופו עם הירדמו, ולפיכך בברכת "מודה אני" שנאמרת עם בוקר, מודה היהודי לקדוש ברוך הוא על שהחזיר בו נשמתו.


איני חושב ששכנעתי אותו בדבריי. והוא גם הוסיף מבט של תימהון כשציינתי כי גם ממרום גילי, איני חף מפחדים מן השינה ומריטואלים שנועדו להתמודד עמם (ועל כך בפעם אחרת).

=

א.ב. יהושע מעיד על עצמו שהפך, מבלי משים, למחזיק תיק השינה בספרות הישראלית. ואכן גיבוריו של יהושע אוהבים לישון, בדרך כלל לא במיטתם. למעשה קריאה בכל ספר של יהושע לעולם כרוכה במשחק בו הקורא תוהה מתי הגיבור יחליט, ללא כל הסבר מניח את הדעת, ללכת לישון במקום לא לו, משל נטל חלק בסיפור על אודות זהבה ושלושת הדובים.


נראה שצריך שקט נפשי לא מבוטל כדי להעז ללכת לישון במיטה של זרים. שינה מביאה אותנו לשיא פגיעותנו. הנכונות לישון אצל זרים מעידה על אמון רב שרוחשים להם.


השינה במיטה של אחר היא גם ניסיון לחקות אותו או להתחקות אחר עולמו. כלומר כניסה למיטה היא למעשה גם ניסיון להיכנס לראשו של האחר ולראות את הדברים מנקודת ראותו.


ובמקרים מסויימים, שינה במיטת האחר היא גם ניסיון לעבור גלגול שבסופו תהפוך לאחר. אולי במהלך השינה נספגים בגוף המראות, הקולות והריחות של החדר הזר ואנחנו נתעורר שונים משהיינו.

=

הכלה המשחררת, ספרו היפה של א. ב. יהושע, מלווה את ריבלין, פרופסור למזרחנות, במסע שהוא עורך כדי למצוא פתרון לחידה מהו הגורם שהביא לכישלון נישואי בנו. במקביל, במסגרת עיסוקו, הוא גם מתחבט בשאלה מהם הגורמים העמוקים שהביאו למלחמת האזרחים האיומה שהתפרצה במפתיע באלג'יריה במהלך שנות התשעים. אותם חיבוטים טוענים כמעט כל משפט בספר בכפל משמעות ומעוררים את המחשבה מהו הלקח שניתן לגזור מהסיפור ולהשליכו על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.


בחלקו הראשון של הספר ריבלין מנסה להתמודד עם סמאהר, סטודנטית ערבייה מכפר בגליל שנמנעת מהשלמת חובותיה האקדמיות. כצעד של רצון טוב, שנועד לאפשר לתלמידתו לקבל את תעודתה, ריבלין מטיל על סמאהר לתרגם טקסטים מערבית. יום אחד מגיע שליח מטעמה, שמתברר כי במקום להביא את הטקסטים הוא הגיע כדי להביא את ריבלין לכפר בו גרה סמאהר, וריבלין, משום מה, נענה להזמנה.


סמאהר מקריאה לריבלין סיפור שתרגמה והשניים דנים במשמעויות הפוליטיות שלו. במהלך הויכוח ביניהם ריבלין תוהה בינו לבינו כיצד זה הסכים להתגלגל לאותו כפר, וברגע של חולשה הוא נוטל לעצמו גלולה שמצא, שהוא משער שנועדה לטפל בדיכאונה של סמאהר שלדעתו איבחן בה. בינתיים, אף שסירב להצעתם, בני משפחתה של סמאהר מכינים חדר בו יכול לישון עד לארוחת שבירת צום הרמדאן.


ותוך זמן קצר, למרות סירובו קודם לכן, ריבלין אכן מוצא עצמו ישן במיטה שהוצעה עבורו, והוא חווה בה את מה שיהושע מכנה "סימפוניית התרדמה הגדולה", הבנוייה פרקים פרקים.


"וכך, בשלוש אחר-הצהרים, החל הפרק השלישי ... ובכל-זאת היה ריבלין נחוש לא לוותר ולא להתעורר. וכדי להעמיד לתרדמתו אתגר נוסף, הסיר גם את לבניו, שלא למנוע דבר מן המיטה הנדיבה".


התיאור ממשיך:

"ועירום ועריה, בין סדין לשמיכה קלה, הוא נזכר בסיפורו של פקיד משרד הפנים, שלאחר פטירת אשתו נשלח לבדוק חשבונות ומסמכים מפוקפקים בעיירת עולים נידחת בגליל, לא רחוק מפה, אבל במקום למלא את שליחותו נכנס לביתו של הגזבר, ובאמצע היום שקע בשינה עמוקה, מתעלמת מכולם, במיטתה של ילדה צעירה".


כאן יהושע משתעשע על חשבון עצמו שכן אותו פקיד משרד הפנים שריבלין נזכר בו הוא גיבור ספרו היפה מולכו. אבל יהושע, או ריבלין, ממהרים לאבחן בין שתי האפיזודות:


"אלא שאותו פקיד נרדם בקרב יהודים, ובא בשליחות ציבורית, ואילו הוא, גם אם אינו אלמן, הוא אדון לעצמו, ואם יש לו שליחות היא פרטית ורק על חשבונו.


אז למה לא לנסות למשוך עוד שינה במיטתו של גבר צעיר, בן גילו של בנו הבכור, ולפלות מבין מצעיו חלום ישן, שיטעים אותו משהו משורשי הערביות".


כשהשתתף בארוחת שבירת הצום, לאחר שהקיץ מתרדמתו בת ארבע השעות, ריבלין התנצל בפני אמה של סמאהר וייחס את שנתו הארוכה לכדור שנטל. האם הגיבה:


"שום כדור לא יכול להפיל אותך ככה, פרופסור. את כל העייפות הזאת הבאת ישר מהבית שלך".

דש
דש
דש
דש
===
עוד על "הכלה המשחררת" ראו כאן.

אין תגובות:

פרסום תגובה