יום שלישי, 1 בספטמבר 2009

הפקת לקחים

הערה, מעט מאוחרת, על פרשת תא"ל עמאד פארס. פארס, כזכור נתפס משקר כשדיווח שהיה עם אשתו ברכב הצבאי כאשר היא נהגה ועשתה תאונה. בפועל פארס לא היה ברכב כדי להשגיח על אשתו.

במהלך השירות הצבאי שמעתי את מפקדיי השונים, בדרגותיהם השונות, מדברים על הטראומה הקשה של מלחמת יום הכיפורים, ועל המסקנות שהוסקו בעקבותיה. נראה כי מעבר לשקר בו נתפס, פארס לא באמת הפנים את לקחי המלחמה.

"המאהב", ספרו היפה של א.ב. יהושע, מתרחש על רקע מלחמת יום הכיפורים. אדם, הגיבור ראשי, יוצא עם שוך הקרבות, למסע לאיתור המאהב שאבד למשפחה במלחמה. אדם הוא בעל מוסך, והוא מספר בראשית הספר על השפעת המלחמה הקשה על עבודתו:


"וגם אני הייתי עמוס עבודה, כבר בימים הראשונים למלחמה היה המוסך מתמלא מכוניות. כמה לקוחות בדרכם לחזית, כבר במדים, הביאו מכוניות לשם תיקונים יסודיים, מדמים בנפשם שמלחמה קצרה לפניהם, מסע הרפתקאות נמרץ, היעדרות קלה שכדאי לנצלה לשם ניקוי ראש או החלפת מיסבים, או צביעה חדשה, ובעוד כמה ימים הם שבים הביתה, נוטלים את הרכב וחוזרים לעסקים.


אלא שלא במהרה שבו. מגרש החנייה שלי התמלא והלך, ואחד מהם גם לא חזר בכלל. בעצמי הייתי צריך להחזיר את המכונית לבית הוריו, ללחוץ את ידי האבלים, למלמל דברי-נחמה, ולוותר, כמובן, על התשלום, שהגיע לכמה מאות. את המכוניות האחרות הוציאו הנשים, אלו שידעו לנהוג. מעולם לא היו לי מגעים מרובים עם נשים כמו באותם שבועות שלאחר המלחמה. הן השתלטו על המכוניות, ולאט-לאט היו הורסות אותן. נוסעות בלי מים, בלי שמן, אפילו במד הדלק היו שוכחות להסתכל. באמצע הלילה היה הטלפון מצלצל וקול אשה מזעיק אותי לעזקה. ואני מטלטל את עצמי באמצע הלילה בעיר מואפלת כדי למצוא בסימטה קטנה אשה צעירה, ילדונת ממש, אחוזת אימה, ליד מכונית גדולה ומהודרת שטיפת הדלק האחרונה נסחטה ממנה".

אין תגובות:

פרסום תגובה