חווייה קפקאית

ישנה נטייה לבלבל בין חוויות קפקאיות לחוויות גרוטסקיות. וחבל: אין שום דבר משעשע בחווייה קפקאית.

"Pam: Sex with you is really a Kafka-esque experience.

Alvy Singer: Oh. Thank you.

Pam: I mean that as a compliment"

(מתוך הרומן שלי עם אנני מאת וודי אלן)

=

למרות צוואתו, כתביו של פרנץ קפקא לא נשרפו. אין הדבר אומר שהם זכו לטיפול מוצלח במיוחד.

לפני כשנה חשף עיתון "הארץ" כי חלק מכתבי היד של קפקא מצויים בדירה קטנה בסמוך לשדרות בן-גוריון בתל-אביב. מקס ברוד, ידידו של קפקא, הוא האיש אשר החזיק בכתבי היד המקוריים. ברוד, שהיגר לישראל בשנת 1939, מסר עם השנים לגורמים המתאימים חלק מכתבי היד, אולם הוא הותיר בידיו כתבים רבים נוספים. הוא הוריש את נכסיו, ובהם כתבי היד, למזכירתו אילזה אסתר הופה. הופה ניהלה את העיזבון בהתאם לשיקול דעתה, שהיה כנראה לא מוצלח במיוחד. מעבר לכך שנמנעה מהציבור הרחב גישה לאותו אוצר חבוי, היא כנראה לא הקפידה על שימורו.

"הארץ" מדווח כי בשנת 2006 שכניה של גב' הופה התלוננו בעירייה על ריח קשה העולה מן הדירה. פקחי העירייה מצאו שהדירה מאכלסת עשרות חתולים ומספר כלבים. אולי הם עברו אימונים על מנת לעזור לשומר הסף שעומד לפני החוק.

גב' הופה מתה לפני כשנתיים בגיל 101, ומאז בנותיה מחזיקות בכתבים ומטפלות בהם כפי שלמדו מאמא. הפרסום ב"הארץ", כפי שהוא מיהר לדווח, עורר הדים בארץ ובעולם, אולם נראה כי בינתיים דבר לא קרה.

© Rodrigo Basaure

סיפורה של משפחת הופה מצא עצמו בספרו היפה, והמאוד תל-אביבי, של יניב איצקוביץ' "אדם וסופי". באחת מנגזרות הספר, מדובר בסכסוך שכנים שבמרכזו עומדת גב' חיה בן-טובים שמוטרדת עד מאוד מן החתולים שמגדלת שכנתה, גב' חסקל, שגם נתנה לחתולים שמות מוזרים. כך, למשל, ישנו חתול ג'ינג'י בשם פרנץ וישנה חתולה אפורה-מפוספסת בשם פליצה. וישנם גם החתולים הרמן, יוליה, מקס, מילנה ועוד ועוד חתולים.

יום אחד מבקרות את גב' בן-טובים שתי נשים מהאוניברסיטה שמנסות לברר מידע על אודות השכנה גב' חסקל, שמחזיקה – כך לפי השמועה – כתבי יד חשובים של קפקא.

"ביקורן של שתי החוקרות הנכבדות, שבטח יש להן שם עולמי, הותיר את חיה בן-טובים נרגשת ונסערת. היא מיהרה לפתוח את אנציקלופדיה 'אביב', ושם קראה שקפקא תיאר ביצירותיו את האדם כמי שנע בעולם מוזר ובלתי מציאותי, ומבקש את האמת המוחשית, אך נקלע שוב ושוב למבוך של סיוט וחוסר היגיון, שיצרו הביורוקרטיה (שלטון הפקידים) הממשלתית ומוסדות החברה שהוקמו בידי אדם. חיה בן טובים חשה הזדהות מלאה עם מה שכתבו באנציקלופדיה, כי גם היא נקלעה למבוך של סיוט, שחתולי הגולה מכרסמים בו את הבריאות הנפשית והפיזית שלה, וכל מוסדות החברה, זאת אומרת העירייה, משרד הבריאות, צער-בעלי-חיים, הבתי-משפט ואפילו הכנסת, עומדים בחוסר היגיון לצדו של הרשע".

גב' בן-טובים עושה מעשה, והיא מכנסת מסיבת עיתונאים בה היא מרחיבה בידיעותיה על קפקא ויצירתו וכן היא עומדת על גודל השערוריה של הפקרת כתבי היד בידי חמישים חתולים מרושעים. היא אומרת:

"חוקרי ספרות מכל העולם כבר ביקרו בבניין הזה בניסיון להציל משהו מכתבי היד האלה, ואם ככה אנחנו מתנהגים לתרבות שלנו, אז אני שואלת אותכם, מה מבדיל אותנו כאן, במזרח התיכון, מהערבים?"

היא מוסיפה ואומרת:

"בלי התרבות מה נשאר לנו? כשאר העמים נהיה! עם-הספר אנחנו? הפכנו להיות עם החתולים!"

*תוספת: בצירוף מקרים מעניין אך לא קפקאי, "הארץ" מדווח היום על הליך משפטי שיזמה המדינה נגד הופה הבת. יתכן שהעמותה למען החתול צריכה לבקש להצטרף להליך כידיד בית המשפט.