פורקן עצבים

"ויאמר אלוהים: יהי אור – ויהי אור" (חפשו לבד את המקור)

היום נרשם פרק נוסף בסאגה המשפטית הלא נגמרת של שאלת גיוסם לצבא של בחורי הישיבות.

=

בימיה הראשונים של המדינה ביקש החזון איש שיינתן פטור משירות צבאי לכמה מאות בחורי ישיבות, וזאת על מנת לאפשר את שיקום עולם התורה שחרב שנים ספורות קודם לכן בשואה. דוד בן-גוריון נעתר לפנייה זו והעניק פטור על פי סמכות שהוענקה לו בחוק שירות ביטחון (ההסדר הפורמלי מורכב יותר, הוא מוגדר כ"דחיית שירות").

במהלך השנים, ובעיקר במהלך שנות השבעים, מספר מקבלי הפטור גדל כאשר למעשה ההימנעות משירות צבאי הפכה למאפיין של הקהילה החרדית כולה. מעבר לרצון לשמור על עולם התורה, נראה כי הרעיון של השירות הצבאי מרתיע ומאתגר את אותה קהילה ביחס ללא מעט נורמות יסודיות שנהוגות בה, למשל ביחס למעמד האשה בחברה, לתפקידיה, ולכללי הצניעות החלים על נשים וגברים כאחד.

אם הנושא אינו סבוך ממילא, הרי שהמצב המשפטי במהלך השנים קשר בין סוגיית הגיוס לסוגיית התעסוקה. ההסדר קבע שבחורים ש"תורתם אומנותם" הפטורים מגיוס אינם רשאים לעבוד לפרנסתם. וכך גם נוצר מצב בו חלק עצום מן הגברים בקהילה החרדית אינו עובד, באופן הגוזר עוני מחפיר על משפחותיהם (כמובן זה משתלב עם גידול פראי וחסר אחריות במספר הילדים שמצופה ממשפחה חרדית להביא). מי שנדפק (בין היתר) מכל הסיפור הזה, כמובן, כמו תמיד, הן הנשים, שנדרשות בנוסף לכל יתר מלאכותיהן גם לפרנס את משפחותיהן, מבלי שהן כלל תיטולנה חלק בהליך קבלות ההחלטות שהביא עליהן את מצבן.

=

איני יודע מתי שאלת בחורי הישיבות הפכה לסוגייה פוליטית, שלא לומר מדממת, אבל יש להניח שהדברים קרו בד בבד עם התפשטות התופעה ועם ביטול המכסות שהוגדרו בעבר.

לא כל כך מעניין לסקור את העתירות השונות לבית המשפט העליון שדנו בנושא ואת ההכרעות שניתנו בהן. אפשר לומר בקצרה שבמשך שנים רבות בית המשפט העליון התרחק מהסוגייה הזו כמו מאש. גם כשהתערב, בפסק דין שנתן ב-1998, בית המשפט לא נכנס לגוף הדברים ולא קבע אם מתן הפטור מגיוס הוא טוב או רע, אלא הוא קבע שמדובר בנושא מספיק חשוב כדי שיוסדר בחוק של הכנסת.

בשנת 2002 חוקק "חוק טל" וכל החשודים המיידיים, המוכרים לכולם, מיהרו לפנות לבית המשפט העליון בעתירה שתקבע כי החוק בלתי חוקתי.

בשנת 2006 בית המשפט העליון החליט כי עדיין אין בידו להכריע בעניין חוקתיות החוק משום שיהיה ניתן ללמוד על החוק, על התועלת והפגיעה שבו, אך ורק מיישומו בפועל.

לא יצאה שנה, וכבר אותם חשודים מיידיים סברו כי די בה כדי לשנות מציאות חברתית של יובל שנים, והם חזרו ועתרו לבית המשפט העליון לביטול החוק.

ההחלטה של בית המשפט מהיום היא החלטת ביניים באותה עתירה, והיא קובעת שיש להמתין (לפחות) עוד כ-15 חודשים כדי להתחיל ולבדוק אם כבר נצבר די ניסיון כדי לקבוע אם "חוק טל" הוא סיפור הצלחה או כישלון ערכי ומעשי.

=

בהחלטתו בית המשפט העליון נוזף במדינה שהיא גוררת רגליים. אבל גם בית המשפט העליון גורר רגליים. ושניהם גוררים רגליים משום שהם מסרבים להודות בפה מלא שמדובר בסוגייה חברתית קשה ומורכבת שלא תיפטר בדרך של הכרעה כוחנית – ולא משנה כרגע אם ההכרעה הזו תיקבע בחוק חד-צדדי או בפסיקה חד-משמעית – אלא היא תיפתר, אם בכלל, באמצעות דיאלוג ארוך וממושך.

=

מה שמרגיז בפרשה הזו הוא שגם העותרים יודעים ששום הכרעה כוחנית בבית המשפט לא תפתור את הסוגייה. הם יודעים שאין בכוחו של פסק דין לשנות את מצב הדברים ביחס לגיוס בחורי ישיבות כמעט באותה המידה שאין בכוחו של בית המשפט העליון להאיר בהבל פה את תבל כולה.

ולא רק שהעותרים יודעים שעתירתם לא תפתור את הסכסוך, הם כלל לא רוצים לפתור אותו. ההיפך: הם רוצים להעמיק אותו ולהיבנות ממנו. הם לא באמת רוצים שחרדים ישרתו בצבא, אלא הם רוצים לשנוא את החרדים על כך שאינם משרתים בצבא. בכך הם דומים לאביגדור ליברמן שלא באמת רוצה את "נאמנות" הערבים אזרחי ישראל, אלא הוא רוצה לשלול את אזרחותם בשל "אי-נאמנותם".