"מקס יקירי, הנה משאלתי האחרונה: כל מה שיימצא בעזבוני (בארון הספרים, בארון הבגדים, בשולחן הכתיבה בין בבית בין במשרד, או שנתגלגל למקום אחר ותמצא אותו) בצורת יומנים, כתבי יד, מכתבים – שלי ושל אחרים – ציורים וכן הלאה, יש לשרוף בלי לקרוא ובלי להותיר שריד; וכך גם כל דבר כתוב או מצוייר המצוי אולי בידך או בידי אחרים, אשר מהם תבקש בשמי להחזירם. מי שיסרב להחזיר לך מכתב, צריך לפחות להתחייב לשרוף אותו בעצמו.
שלך,
פרנץ קפקא"
(פתק של פרנץ קפקא למקס ברוד. מצוטט באחרית הדבר שכתב מקס ברוד לרומאן "המשפט" (בתרגום אברהם כרמל))
רעיון לתסריט: מקס ברוד מוצא את הפתק שכתב חברו הטוב בשולחן הכתיבה של פרנץ קפקא זמן קצר לאחר שזה מת משחפת. לאחר העיון בפתק הוא ממשיך לפשפש בערימת הניירות הלא מסודרת, ופתאום הוא נבהל למראה ג'וק שנחבא בין הכתבים. לאחר שברוד אוסף את החומרים מדירתו של קפקא וממשרדו, הוא מחליט להיערך למסע בעקבות מכריו של קפקא, שתכליתו היא איסוף כל אותם כתבים המיועדים לשריפה.
טוב, זה בעצם לא רעיון לתסריט: בעיקר משום שבכך מתמצה הרעיון. איני יודע מה אמור להיות בהמשך. איני יודע אילו אנשים ברוד אמור לפגוש. איני יודע אם פליצה באואר ומילנה יסנסקה, אהובותיו של קפקא, אמורות לשתף איתו פעולה. איני יודע אם מכריו של קפקא היו אנשים שמחים בחלקם או אנשים מרי נפש. איני יודע אם העולם בו ברוד היה אמור לשוטט בו – פראג ברלין ותל-אביב של שנת 1924 – הוא עולם קפקאי.
גם איני יודע מה אמורה להיות תוצאת המסע של ברוד. איני יודע אם בסוף המסע עליו להחליט לשרוף את כתבי היד או לפרסם. והרי מובן שהחלטתו של מקס ברוד האמיתי אינה אמורה לחייב את הדמות הקולנועית מקס ברוד. ויכול להיות שברוד כלל לא יגיע לשום תוצאה או מסקנה בעניין גורל הכתבים. הסקת מסקנות או לימוד מוסר השכל מסיפור הם חסדים שקפקא לא טרח להעניק לקוראיו. אז למה שאני אעניק?
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה