בכיתה י"א, באחת ההפסקות בין השיעורים, מצאתי עצמי נוטל חלק בשיחה שדנה בשאלה אם ניתן למצוא סממנים חיצוניים בגבר המעידים על גודל איברו המוצנע. סיפרתי בידענות על תזה הטוענת כי אורך האיבר (בשעת עוררות) שווה למרחק בין קצה האגודל לקצה האצבע המורה כאשר מותחים את היד באופן המרחיק את קצות האצבעות זה מזה. על מנת להמחיש תזה זו הדגמתי זאת באמצעות ידי. חבר שנטל חלק בשיחה ביקש לוודא כי הוא מבין את הבדיקה והוא חיקה בידו את התנועה שעשיתי בידי. תוך שניות ספורות, עוד בטרם חברי השלים את תנועת אצבעותיו, הבנתי כי אני עומד ליפול לבור שכריתי במו ידיי, ומיהרתי לחפש את כבודי במקום אחר.
גד
=
דש
גד
=
דש
בשירו "סיגל נחמיאס" מספר אריאל הורוביץ על חוויותיו במילואים. בין היתר הורוביץ מספר:
על הכלה המשחררת, ספרו היפה של א. ב. יהושע, כבר כתבתי כאן. וגם כתבתי על הראש שעובד שעות נוספות במהלך הקריאה מתוך ניסיון להבין את המשמעות הפוליטית של הדברים. וגם דיברתי על הרגלי השינה המוזרים של ריבלין, הגיבור הלץ. יתכן שריבלין גם סובל משלפוחית רגיזה, משום שהספר מפרט גם מספר ביקורים שהוא עורך בשירותים.
="במקלחות אני תמהעד איזה גיל נשווה
ונרחם על אשתו של ברנע
קצוץ הקנה".
על הכלה המשחררת, ספרו היפה של א. ב. יהושע, כבר כתבתי כאן. וגם כתבתי על הראש שעובד שעות נוספות במהלך הקריאה מתוך ניסיון להבין את המשמעות הפוליטית של הדברים. וגם דיברתי על הרגלי השינה המוזרים של ריבלין, הגיבור הלץ. יתכן שריבלין גם סובל משלפוחית רגיזה, משום שהספר מפרט גם מספר ביקורים שהוא עורך בשירותים.
דש
במהלך הספר ריבלין מוצא את עצמו בערב ספרותי תמוה ברמאללה. בהפסקה ריבלין ממהר לשירותים, שם הוא פוגש את פואד, עובד בית המלון הירושלמי המנוהל על ידי משפחת כלתו של ריבלין. פואד מודה לריבלין על שבהשראת האחרון הוא בא לאירוע.
במהלך הספר ריבלין מוצא את עצמו בערב ספרותי תמוה ברמאללה. בהפסקה ריבלין ממהר לשירותים, שם הוא פוגש את פואד, עובד בית המלון הירושלמי המנוהל על ידי משפחת כלתו של ריבלין. פואד מודה לריבלין על שבהשראת האחרון הוא בא לאירוע.
גד
"ריבלין לא עונה, אלא נכנס לשירותים. בפנים יש שתי משתנות ותא יחיד. הוא היה מעדיף להיכנס לתא כדי לא לחשוף את עצמו בפני פואד, אבל התא נעול, ומעל לידית עדיין בורקת לשונית אדומה. הוא נאבק מעט עם רוכסן מכנסיו, ובעוד הוא שולה בעדינות את איברו, רוכס הגבר שלידו את מכנסיו, ופואד מחליק חרש במקומו. וכנגד רצונו מהבהב מבטו של היהודי אל איברו של הערבי, שבמהירות מפתיעה מזרים את מימיו.ולפתע הוא נלפת בכעס עמוק, שמשתק את יכולתו למצוא את נקודת הרגיעה שממנה יוכל לפרוק את לחץ ההשתנה.
'אתה, פואד', הוא מוצא עצמו מדבר בייאוש מוזר אל משטח החרסינה הפרחונית שלפניו, 'לא בגלל היהודים דילדלת את הערבית שלך, אלא בגלל שאיבדת את החופש... ונעשית עבד של הפנסיון...'
הקילוח שלידו משתתק. אבל המזרחן לא מפנה מבט, אלא רק נסחף בדיבורו".
ריבלין מתחנן בפני פואד, או כאמור: בפני החרסינה, שיגלה לו את סוד גירושי בנו, תוך שהוא מטיח בפואד עלבונות על כך שאינו חושב על אחר מלבד עצמו.
"מאחורי הדלת הסגורה של התא כבר סואנים המים, אבל הדלת עדיין לא נפתחת. הבא בתור מאבד סבלנות ונכנס ונעמד בין הערבי ליהודי כדי לראות מי יְפַנה ראשון. פואד חיוור, המום, רוכס בלי מילה את מכנסי הג'ינס, שוטף ידיים במהירות, וחומק החוצה. ועכשיו עוצם ריבלין את עיניו בדבקות עמוקה ומטפטף באיטיות, בכאב, מחכה בסבלנות שהקילוח יתעצם מעט".
=
גד
התזה בה דובר לעיל, כמובן, מופרכת מיסודה.
התזה בה דובר לעיל, כמובן, מופרכת מיסודה.
רשומות
"פואד מודה לריבלין על שבהשראת האחרון הוא בא לאירוע" - אני מניח שמדובר בהרמת כוסית לרגל השנה החדשה באולם שגאל.
השבמחק