פוסט יום העצמאות

הספר שבויים של טוד חזק-לואי (אותו כבר הזכרתי כאן) עוסק בדניאל, תסריטאי אמריקאי בעל זיקה מפוקפקת ליהדות, שנמצא במשבר כתיבה. חלק מההתמודדות עם אותו משבר הוא מחליט לבקר בישראל בתקופת פיגועי התופת במחצית הראשונה של העשור הקודם.
-
=
-
הספר, שמטבע הדברים לא יועד בראש ובראשונה לקהל הקוראים הישראלי, רצוף בהבחנות מעניינות על ישראל ועל הישראליות. בין היתר לואי (או דניאל) מתייחס לחיים בכביש הישראלי:

"ציות לרמזורים, לסימוני הנתיבים ואפילו לזכויות אדם בסיסיות של הולכי הרגל הוא לכל היותר בלתי עקבי ונעשה באי-חשק. נדמה שכל צומת מספק דוגמא מרעישה נוספת להתגרות מאולתרת במוות. יתר על כן, גודלן של המכוניות (...) מאפשר כל מיני ניסיונות הידחקות ועקיפה שלא היו עולות על הדעת אפילו ברחובותיה הסואנים והמסוכנים של לוס אנג'לס.

-
בין כל המכוניות הנדחקות והעוקפות, קטנועים ואופנועים מזגזגים באגרסיביות בין הרכבים הגדולים מהם, ובהם מספר גדול של מוניות לבנות ונקיות להפתיע, שנהגיהן המנוסים בעליל לא שמים זין על שום דבר ועל אף אחד, ואוטובוסים אדומים וכחולים, ענקיים ומאיימים, שמבחינת דניאל אינם אלא פצצות על גלגלים.

-
פס הקול של הסט העמוס הזה הוא מקהלת צופרים רמה ופשוט בלתי פוסקת, עיקשת ושרירותית עד כדי כך שאין להסבירה אלא כביטוי של היסטריה קולקטיבית לא מודעת. כל התנועה התזזיתית הזאת והרעש מחריש האוזניים מוצאים ביטוי מושלם בריבוי השערורייתי של מדבקות לרכב. על רוב המכוניות יש מדבקה או שתיים, ועל מיעוט מרשים בגודלו יש חצי תריסר או יותר. אף שדניאל אינו מסוגל לפענח את המסרים הצפונים במדבקות, הוא מקבל את הרושם שהשיח הבין-רכבי הזה אינו מתאפיין במסרים דקי משמעות".

-
=
-
כל זה נכון, כאמור, לתקופה המתוארת בספר. בינתיים תופעת הסטיקרים די נעלמה מהנוף הישראלי, ומבחינה מסויימת שירת הסטיקר של דויד גרוסמן והדג נחש הייתה גם שירת הברבור של המדיום הזה.
-
ניתן לחשוב על מספר סיבות לירידת קרנו של הסטיקר. פגושי המכוניות, שהיו מקומם הטבעי של רוב הסטיקרים, אינם שחורים עוד במכוניות החדשות, אלא הם צבועים בצבע הרכב כולו. כך גם חלק ניכר מן המכוניות על הכביש אינן בבעלות נוהגיהן, אלא הן בבעלות המעסיקים או חברות הליסינג, ולכן הנהגים חשים כנראה פחות חופשיים לבטא עמדותיהם באמצעות הרכב. בנוסף, נראה כי בשנים האחרונות השיח הפוליטי הפך למנומנם והעימות הבין-גושי שאִפְיין את תקופת שלטון רבין (בסיבוב השני) ונתניהו (בסיבוב הראשון) נעלם. בנוסף, כפי שמזכיר איתמר זהר, ניבולי הפה עברו לטוקבקים (ראו את יובל דרור כאן וכאן).
-
=
-
הסטיקר המצליח ביותר בכל הזמנים, לכל הפחות מבחינת תפוצתו בתקופה הרלבנטית, הוא הסטיקר "העם עם הגולן" (שמיוחס לאורי אורבך). הסטיקר היה פופולרי בתקופת שלטונו השנייה של רבין במחצית הראשונה של שנות התשעים. לפני זמן מה נתקבלתי בסטיקר הזה, שמור במצב רע.

-

בתמונה: ישראל מתייבשת