קשה לחשוב על מכשירים מתועבים יותר מאלה המוצבים בבתי שימוש ציבוריים, אשר אמורים (לפי בדיחה ששמעתי ואיני זוכר למי לתת את הקרדיט) לייבש את הידיים הרטובות באמצעות רעש.
-
תמיד כאשר אני מוצא עצמי ניצב מול מכשיר שכזה אני בטוח שמעלי מותקנת מצלמה נסתרת שמפעילים אנשים שהחליטו להריץ צחוקים על חשבוני ולבדוק אחרי כמה שניות מחרישות אזנים אאבד את שלוותי.
-
-
תמיד כאשר אני מוצא עצמי ניצב מול מכשיר שכזה אני בטוח שמעלי מותקנת מצלמה נסתרת שמפעילים אנשים שהחליטו להריץ צחוקים על חשבוני ולבדוק אחרי כמה שניות מחרישות אזנים אאבד את שלוותי.
-
לאחרונה צצו להם מכשירי ייבוש ידיים מן הדור החדש. בניגוד לקודמיהם הם לא מסתכלים על הידיים למעלה כי אם מלמטה. חלקו העליון של המכשיר נראה כמו לוע שמזמין את ידי המשתמש לתוכו. בתוך הלוע ישנם פתחים מהם יוצא אוויר חם אשר אמור – כך לפי השמועה – לייבש את הידיים הרחוצות, ובלבד שאלה נעו למעלה ולמטה.
באופן לא לגמרי מפתיע, המכשירים מן הדור החדש אינם משיגים תוצאות טובות יותר מאלה של הדור הקודם. ובכל זאת יש במכשירים אלה יתרון. המכשירים הללו מתחילים לפעול עם תחיבת הידיים לתוך המכשיר. או אז מופעל מסך קטן וצבעוני, ובו חמש שנתות, שצבען הירוק דולק בתחילת הפעולה. אט אט כבות השנתות, אחת אחרי השנייה, עד שכבות כולן.
כשכבים האורות הירוקים המכשיר מסמן למשתמש, "הגיע הזמן לנגב את הידיים במכנסיים".
-
=
-
בדומה לאביגדור ליברמן גם אני סבור שכל אזרח מאזרחי המדינה מחוייב לגלות נאמנות למדינה. נאמנות זו אמורה לבוא לידי ביטוי, בעיני, בהישמעות לחוקי המדינה. ליברמן עצמו הפר את חובת הנאמנות הזו בעבר, והוא חשוד בהפרת אמונים נוספת.
-
אני בלבטים לגבי חוק הצהרת הנאמנות עליו הצביעה הממשלה השבוע. מחד אני סבור שהוא איום, ומאידך איני סבור שהוא נורא. המשמעות האופרטיבית של החוק היא שולית בעיני. עיקר הבעיה היא בהצהרת הכוונות. בימים האחרונות היו תגובות נרגשות לאותה הצעת חוק. כאמור, אני לא בטוח שזו התחלת הסוף. עם זאת, בכל פעם שאני שומע על עוד רעיון מתועב שקורם עור וגידים, אני חוזר ונזכר בצפרדע שאמנם תדע לקפוץ מסיר מים רותחים לו תושלך אליו לתוכו, אולם היא לא תדע לעשות כן אם ישליכו אותה לסיר עם מים פושרים שיתחממו לאטם. בסיר אין שנתות ירוקות.
-
בילדותי נהגתי לבלבל בין "בוקר יום ראשון" היווני בביצוע יהודה פוליקר (נוסח עברי: יעקב גלעד) לבין רונה של סמיר שוקרי. קל להסביר את הבלבול. בעוד שב"בוקר יום ראשון" ישנה השורה "שש וחצי, שבע, שמונה", ב"רונה" ישנה השורה "(ה)שעון מראה שלוש / מתי, מתי כבר שמונה". בגילי הרך תהיתי האמנם אבדו כבר הנושאים לשירים, שיש צורך לכתוב על חילופי השעות. את "רונה" אני עדיין לא אוהב. בחלוף הזמן הבנתי ש"בוקר יום ראשון" הוא מהשירים היפים שזכיתי לשמוע. אולי זה קשור לכך שבגיל ההתבגרות התחלתי להשתמש בשעון מעורר וגיליתי את פונקציית ה-Snooze.
-
אני מניח ש"בוקר יום ראשון" נכתב על ההפיכה הצבאית ביוון בשנת 1967. מבחינות מסויימות נראה שהוא מספר סיפור של צפרדע שהוסחה דעתה וגילתה שמאוחר מדי.
אלה שחלמו איתי על חופש ושיריםואולי מחר יהיה טוב יותר. או לפחות בתי השימוש הציבוריים יציעו נייר ניגוב ממוחזר.
זאת שאהבה אותי, כולם עכשיו זרים
כל אחד החליט לברוח גם הציפורים
ועלי השמיים שחורים.
-
סביב ביתי חומה סוגרת כבר כמה שעות
צליל שרשראות מתכת מנבא רעות
כאן הזמן עצר מלכת שוב באות דמעות
לו יכולתי עכשיו לא לראות.
רשומות
אני חייב להעיר שבעיניי מכשיר ייבוש הידיים החדש הוא המצאת העשור - לא פחות. אם ידייך לא יצאו יבשות לחלוטין לאחר השימוש זה סימן שהיית עסוק מדי בלצלם אותו מאשר בלהישמע להוראות.
השבמחקאני תוהה אם ניתן לשלול אזרחות על סמך חוסר היענות לחוקי הטואלט. טוב, נחכה עוד כמה חודשים.
נכון שדלאראס הוא גבר הורס?
השבמחקאו דאלארס. או דלראס. או דאלראס. העיקר שהוא הורס.
השבמחקאני דווקא ציפיתי שמישהו יעיר על המראה של פוליקר בקליפ :)
השבמחקאני לא יודע אם דלאראס הורס, אבל הקול שלו זה באמת משהו משהו.
כן, זה השילוב של הקול המקסים וה-tall dark stranger, חח. אין, הוא עושה לי את זה ;)
השבמחקמים רותחים? סביר מאוד. תודה על פוסט מצויין.
השבמחקואני חושב על הלובסטרים שמכניסים אותם למים הרותחים וצבתותיהן קשורות... פוסט נהדר.
השבמחק