(יש גבינת גאודה-עזים, שאני מאוד אוהב לאכול. איני יודע עליה הרבה פרטים משום שהיא נרכשת במעדניה ולא מגיעה באריזה חתומה. היום במעדניה שמתי לב שעל אריזת החריץ שנפרס מצויין שהגבינה מכילה 50% שומן. אני תוהה מה עלי לעשות עם פריט המידע המעניין הזה. בינתיים רכשתי 250 גרם).
=
באותה המידה שיום בו לא צחקתם ולו פעם אחת הוא יום מבוזבז, כך יום שבו לא פלטתי "אני שונא עורכי דין", הוא יום, ובכן, לא יודע. לא זכור לי יום כזה.
=
הבוס סיפר לי על שיחתו עם חבר, דוקטור לפסיכולוגיה שנוהג לטפל באנשים שיכולים להרשות לעצמם טיפול אצל פסיכולוג שהוא דוקטור לפסיכולוגיה. אותו חבר ניסה לתת סימנים במטופליו עורכי הדין. החבר טוען שעורכי דין הם זהירים על סף הפרנוייה. הוא גם טוען שבכל עניין יש להם נטייה לרדת לפרטים הקטנים, בעיקר אלה הלא-חשובים.
=
עם כל הרצון הרע שמעורב בעניין, חייבים להודות שיש גם טרגדיה בקיום העורכדיני: אנשים נורמליים בדרך כלל פוגשים עורך דין רק בנסיבות לא-טובות, דוגמת סכסוך כספי שהם נקלעו אליו. האירוע המשמח היחיד בחייו של אדם שמעורב בו עורך דין הוא רכישת דירה. וגם אז תפקידו של עורך הדין הוא לעסוק בתרחישים השליליים שעשויים לקרות לאחר חתימת החוזה. אנשים פונים לעורך הדין בדיוק בשביל זה, וכאשר החוזה מבוצע כמו שצריך הם לא מבינים למה בכלל הם פנו לרואה השחורות הזה ולמה צריך לשלם לו. המסקנה היא שמומלץ לגבות את שכר הטרחה מראש.
=
על גירושים מאוחרים, ספרו היפה של א.ב. יהושע, כבר כתבתי כאן. הספר מתאר מספר ימים אשר עוברים על משפחת קמינקא, בעת ביקורו של אבי המשפחה בארץ ערב חג הפסח. כל פרק בספר מסופר מפי בן משפחה אחר. אחד מבני המשפחה הוא ישראל קדמי, שנשוי לבתו של אבי המשפחה. רוב בני המשפחה הזו הם אנשים לא נחמדים במיוחד, אבל קדמי בולט באופיו הדוחה, אפילו על רקע הנוף המשפחתי הספציפי. ובעוונותיו הוא עורך דין.
לא.ב. יהושע יש חיבה לעולם המשפט: בספרו הכלה המשחררת הגיבור ריבלין נשוי לשופטת שרודה בו; הגיבור פקיד משרד הפנים במולכו מנהל רומן קצר וכושל עם היועצת המשפטית במשרדו; בפרק הראשון של מר מאני הדוברת מספרת כיצד הצילה את השופט מאני מהתאבדות ובפרק השלישי של אותו הספר נערכת שיחה בין תובע בצבאה של הוד מלכותה לבין קצין בכיר, שאמנם לא רכש השכלה משפטית, אולם הוא משמש בראש הרכב שאמור לדון למוות את הנאשם מאני; וגם בפרק החמישי של "מר מאני" וכך ובמסע אל תום האלף הגיבור מבקש מרבו פסק הלכה, שהוא פסק דין, שיכשיר את מעשיו האסורים.
=
ב"גירושים מאוחרים" יהושע מגלה בקיאות יפה בעולמו של עורך הדין, למשל בקשיים העצומים הכרוכים במציאת מזכירה שתעשה את העבודה כמו שצריך. קדמי מספר על מזכירתו מבלי לחוש מחוייבות של ממש לתקינות הפוליטית שבישראל של תחילת שנות השמונים עדיין לא שמעו עליה:
"היא מרימה את עיניה, מסתכלת בי בקדרות במבט שכבר הבריח מפה לקוחות לא מעטים.
- 'בשביל ארבעים אלף לירות שאני נותן בחודש פלוס כל ההטבות הסוציאליות לא מגיע לי חיוך אחד בבוקר, או שבעד זה אני צריך לשלם בנפרד...'
עד שהיא תופסת את מה שאמרתי, ונותנת לך חיוך מעוות, אתה מתחרט על הבדיחה. על כל עשר בדיחות שאני אומר לה היא תופסת אחת, וגם זה בימים טובים. כשפתחתי את המשרד הפרטי שלי לפני שנתיים, אחרי שנמאס לי לממן את הקדילק של עורך-דין גורדון, יעצו לי בעלי ניסיון, 'קח לך רווקה מיואשת שגמרה עשר כיתות – זה הכי זול וכך אתה גם מבטיח לך משהו שיושב בנאמנות במשרד ולא רץ כל יומיים לקופת חולים עם תינוק חולה', אבל לא הזהירו אותי שכך אתה מבטיח לך מצב רוח קודר קבוע שדבוק לכיסא במרחק חצי מטר ממך ותוספת הגונה לחשבון החשמל.
- 'הגיע הדואר?'
- 'לא'.
הטון המקופח הזה. עדיין לא סולחים לנו שהוצאנו אותם מהמערות של הרי האטלס ונתנו להם קצת ציביליזציה".
=
קדמי גם מדבר על אותה "טרגדיה" של עורכי הדין שהזכרתי קודם ועל הקשר בינה לבין תשלום שכר הטרחה:
- 'טילפן גורן להגיד מתי נשלחה ההמחאה שלא שלח?'
- 'לא'
...
- 'טוב, אז טלפני מייד לגורן ותגידי לו שעדיין לא קיבלתי את הצ'ק שלו, ואם לא ידאג שהצ'ק יגיע לי עוד הבוקר, אני לא הולך מחר לבית הדין הרבני, והוא יישאר נשוי עוד כמה שנים'.
הסכם גירושין מפואר שגמרתי לפני חודשיים. אנשים מתרגזים בסוף שהם צריכים עורך-דין, כי הם תופסים שמה שהוא השיג בשבילם הם יכלו להשיג בעצמם לו היו יותר רגועים. אולי, אבל רק אינטיליגנטים באמת יכולים לדעת שהם צועדים לקראת קיר. הרוב מוכרח להטיח את ראשו ולשכור בסוף עורך דין שיודיע לו בשקט שאי אפשר להזיז את הקיר".
=
במסגרת טיפול בסכסוך של לקוח עם בן משפחתו, נאלצתי להתמודד עם תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדו. הלקוח הסכים לשלם את הכסף (כי הוא הבין שאין לו ברירה) אבל הוא היה לחוץ שהתיק ייסגר מיד. הבעיה הייתה שלא ידעתי כמה זמן יימשך ההליך באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, וסברתי שהדרך המהירה ביותר תהיה בתקשורת ישירה בין הלקוח לבין יריבו, שהוא במקרה גם דוֹדוֹ. שאלתי אותו בתמימות, "אתם בקשר כלשהו?"
הוא השיב לי, "מה פתאום, אם אני רואה אותו אני שובר לו את הראש עם גרזן".
רשומות
נו וצחקקת?
השבמחקמה שמעניין הוא שלמרות שאנשים נוטים לפגוש רופאים (ואינסטלטורים) בנסיבות לא פחות מחורבנות, ולעתים מחורבנות פי כמה וכמה, מהנסיבות שבהן הם נוטים לפגוש עורכי דין, הם עדיין מתעבים עורכי דין יותר.
השבמחקאני חושב שמעבר לאופי התגרני והערמומי שיש לעורכי דין רבים (בין אם הגיעו ככה ובין אם רכשו אותו), הסיבה לתיעוב לעורכי הדין נובעת מהסיטואציה בה פוגשים את עורך הדין - או במסגרת סכסוך או ריב או, כפי שיפתח ציין, במסגרת של עיסקה שאם הכל ילך בה בסדר - לכאורה עורך הדין היה מיותר.
השבמחקהבעיה היא לפעמים הפוכה - הציבור רוצה את עורך הדין שלו חרא של בן אדם. אם אתה נחמד ואדיב, אתה עלול להיחשב כעורך דין לא טוב. אז מצפים ממך להיות חלאה ובסוף מתלוננים על זה שכל עורכי הדין חלאות.
פוסט מבריק. תודה. באשר לא.ב יהושע הוא מתמיד בביקורת נוקבת כלפי כל בעלי התפקידים האפרוריים במדינתנו, רק לאחרונה היה רעש תקשורתי גדול על גישתו כלפי פקידי מס שומה באופן ציבורי.
השבמחקfor the fantastic lucidity in your writing. I will instantly grab your rss feed to stay privy of any updates. Solid work and much success in your business enterprise!
השבמחקעורך דין גירושין