יום שבת, 16 באוקטובר 2010

על מקצוע עריכת הדין (א')

יש לא מעט בדיחות על עורכי דין, איני זוכר אף אחת מהן, אבל רובן מניחות את ההנחה שעורכי דין הם ייצורים עם קווי דמיון מסויימים לבני אדם. אני אישית לא הייתי ממהר להניח הנחות שכאלה.
-
בשנים האחרונות מדובר על ההצפה בשוק עריכת הדין. התפיסה הנוהגת כיום בישראל, למרבה הצער, היא שאין לקבוע מכסות למספר התלמידים למשפטים. ישנם מקומות בהם זה שונה.
-
=
-
בספרו המצויין האימאם הנעלם מספר פואד עג'מי* את סיפורו של מוסא אל-צדר, מנהיג שיעי בלבנון, אחד הראשונים בלבנון במאה העשרים שערך את החיבור הקטלני שבין דת לפוליטיקה.
-
*"עג'מי" פירושו בערבית "פרסי" או "עילג". מובן שיש קשר בין שתי המשמעויות, אולם איני יודע איזו משמעות גררה את רעותה.
-
כיאה למנהיג דתי שזכה למעמד מיוחד בחייו, מותו של אל-צדר אפוף מסתורין. באביב ובקיץ 1978 יצא אל-צדר למסע בין מנהיגי העולם הערבי, במטרה להציג את עמדותיו ביחס ללבנון השסועה ממלחמת האזרחים. בין היתר נסע אל-צדר ללוב, להיפגש עם הקולונל קד'אפי. עג'מי מדווח:
"קד'אפי וכהן הדת נפגשו רק עם אחת, ב-1975, כאשר מוסא אל-צדר נסע ללוב כדי להשתתף בוועידה כלשהי. הקולונל הלובי ואיש הדת השיעי היו אנשים בעלי מזג שונה בתכלית. הפגישה, כפי שנמסר ממקורות שיעיים, נסתיימה באי-הסכמה. קד'אפי, שאינו ידוע בעידונו ובחוכמתו, שם קץ לפגישה כשהסתרח על כורסתו והעמיד פנים כמו ששקע בתרדמה".
לאחר פגישה זו, כאמור, חזר אל-צדר ללוב רק בשנת 1978. אל-צדר עסק בטריפולי בגיוס כספים, וקד'אפי לא מיהר לקבלו לפגישה. אל-צדר נראה ברבים בפעם האחרונה בצהרי היום 31.8.1978, כאשר יצא ממלונו וסיפר שהוא בדרך לפגישה עם שליט לוב. לאחר מכן אף אחד לא ראה ולא יצר קשר עם אל-צדר.
-
מספר ימים לאחר היעלמו, בתגובה לפנייה רשמית של ממשלת לבנון, הודיעה לוב כי אל-צדר ומלוויו יצאו מלוב לרומא בטיסת "אלאיטליה" 881 ביום 31.8.1978. הלבנונים פנו לממשלת איטליה כדי שזו תבדוק את העניין: "פִקְחוּ עין וְנַסוּ לאתרו. הוא גבר גבה-קומה, חובש מצנפת ולובש גלימה ארוכה. מושך מאוד את לבן של הנשים". עקבותיו של אל-צדר אבדו.
-
=
-
אל-צדר ביקש להכניס גאווה בציבור השיעים בלבנון, לאחר שסבלו מדיכוי במשך שנים רבות. השיעים בלבנון גם סבלו מהנהגה מושחתת שלעתים רבות העדיפה את האינטרסים שלה, ואת הכיבודים שקיבלה, על פני טובת הציבור שהתיימרה לדבר בשמו.
-
עג'מי מתאר בין היתר את אחמד בֵּיי, ממנהיגי השיעים בלבנון בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת.
"אחמד ביי שנא איכרים בעלי שאיפות. מספרים שפעם אחת חירף וגידף צעיר רגיש על שהלה הביע באוזניו את משאלתו ללמוד משפטים. הצעיר, שהיה תלמיד טוב, אך סיים את לימודיו התיכוניים. אביו הוא שהביאו אל הביי; הנער היה בן איכרים שעבר בהצלחה את הבחינות הרשמיות ונחשב לצעיר מבטיח. האב ביקש את ברכתו של הביי להמשך חינוכו. בבוא היום, חשב ודאי האב, יתבקש הביי להתערב לטובת הצעיר אם הלה ירצה לקבל משרה ממשלתית מצודדת. זה היה חלומם הישן של השיעים: כפריים שיזכו במשרה ממשלתית וייהנו מחנפנותם ומציותם של אנשים שמזלם לא שיחק להם כמזלו. אולם אחמד ביי, שהאמין בלב שלם כי הקרקע והאנשים שעיבדוה שייכים לו, לא היה נוטה חסד באותו יום. 'לא', אמר, 'בני כאמל ביי כבר לומד משפטים'. הצעיר נצטווה לבחור לו תחום אחר ללימודים".

5 תגובות:

  1. יפתח, מה עם פוסט על ההבחנה שבין טענה מביכה לבין טענה מבישה?

    השבמחק
  2. צריך פשוט להרוג אותם כשהם קטנים.

    השבמחק
  3. עוגיפלצת - הבלוג פועל בהתאם ליומנו.

    השבמחק
  4. לעניין העלגות,
    אחד מהאנשים שלימדו אותי ערבית בצבא, שידע ערבית הרבה יותר טוב מרוב האנשים האחרים שלימדו אותי ערבית בצבא, גרס כי "עג'מי" הוא כינוי גנאי שהצמידו ערבים לפרסים, על שום האופן שבו נשמעה השפה הערבית מפיותיהם של פרסים שניסו לדבר אותה.
    עוד סיפר לנו אותו מדריך שהקונסול הפרסי בארץ ישראל העת'מאנית בנה את ביתו באחת משכונות יפו, אשר קיבלה כך את השם "עג'מי". כיום, אגב, יושב באותה שכונה ביתו של השגריר הצרפתי בישראל. אני מניח שיש מי שיקרא לזה "קארמה".

    השבמחק
  5. עג'מי הוא כינוי גנאי שהצמידו ערבים לפרסים ? מעניין מאוד. ללא ספק מדובר בקארמה :)

    השבמחק