היקיצה הייתה גסה

שוב פעם פוסט של רועי הצית את מחשבותיי המלוכלכות, כשכוונתי היא לביטוי "ניחוחות הומו-אנטישמיים", אותו הוא הגה וקשר לערך הויקיפדי על אודות ארנסט רֶהם, שותפו לדרך של אדולף היטלר עד לסמוך לעליית הנאצים לשלטון, וראש ה-SA, שהיה גם נאצי והומו, שילוב שכנראה נתן השראה לקונספט הישראלי של קצין ודוקטור.
גד
עברו מספר ימים מאז רועי פרסם את הפוסט, ועוד בטרם מחשבותיי התגבשו לכדי אמירה (ספויילר: אין אמירה), רועי סיפר לי על אביו שהעביר את זמנו הפנוי במהלך מלחמת יום הכיפורים בקריאה להנאתו (כך במקור) של שני כרכי "עלייתו ונפילתו הרייך השלישי" מאת העיתונאי האמריקאי וויליאם שיירר.
דש
=
דש
ב"ליל הסכינים הארוכות", שנערך ביום בליל ה-30 ביוני 1934 עצרו וחיסלו אנשי SS את אנשי הנהגת ה-SA ובראשם ארנסט רהם. בחיסולה של צמרת ה-SA למעשה הושם קץ למספר מאבקי כוח בהנהגה הגרמנית של אותה תקופה: הושתקו הקולות הרדיקליים שדיברו בזכות "מהפכה שנייה" שנועדה לצאת כנגד הגורמים השמרניים של הצבא ובעלי ההון; הושם קץ למאבק בין הצבא השמרני לבין ה-SA העממי שמנה אז כ-2.5 מיליון חברים; וכן הוכרע המאבק הפנים-מפלגתי בין ה-SA בעל המחלצות החומות לבין ה-SS בעל המחלצות השחורות.
דש
=
דש
לפני כמה שנים ראיתי את הסצינה הארוכה והמרשימה מהסרט "הארורים" של לוקינו ויסקונטי המתארת את הטבח שנעשה בהנהגת ה-SA ואת האירועים שקדמו לו במלון פסטורלי על שפת האגם. אם אתאר את הסצינה הזו כמתאפיינת באלמנטים הומו-אירוטיים תהיה זו לשון המעטה. בטרם מותם זכו בחורי ה-SA לרחוץ בנהר בעירום, לשתות, לאכול, לשתות, לשיר שירי הלל לפיהרר, לשתות, לרקוד (יש להודות שבריקודים מופיעות גם מספר נשים) ולקרוס מעייפות ערומים כביום היוולדם. הכל מאוד נעים ושמח, עד אשר אחד הבחורים שנותר ער, חשוף חזה, לבוש חצאית וביריות, שמע כלי רכב מתקרבים.
דש
תהיתי ביני וביני, ועודני תוהה, מדוע בחר הבמאי ויסקונטי, הומו בעצמו, לשים דגש על עניין ההומוסקסואליות (מעבר לרצון לשזוף את עיניו בעשרות גברברים עירומים על הסט). הרי ה-SA, כאמור, היה ארגון עממי ועצום מימדים, וברור שגם אם העומד בראשו היה הומו, וגם אם הוא דאג לסידור עבודה עבור כמה מחבריו הטובים, עדיין לא מדובר במאפיין משמעותי, ובטח לא חשוב בפרספקטיבה היסטורית. מה גם שאני בטוח שלוּ הייתה השפעה משמעותית להומואים על הארגון, הוא היה מתאפיין במדים הרבה יותר מוצלחים מאלה החומים והמכוערים.
דש
=
דש
שלמה זנד, בספרו מאיר העיניים הקולנוע כהיסטוריה, טוען כי "הארורים" (שהופק ב-1969), שביקש לספק ניתוח מרקסיסטי להיסטוריה של אותן שנים, שילב גם ניתוח המתייחס למתחים מיניים ופרברסיה מינית כעומדים בבסיס התופעה הנאצית, כאשר הומוסקסואליות היא חלק ממנה.

"ההפיכה הכוחנית (במשפחה בסרט, המהווה מיקרוקוסמוס גרמני) המתחוללת מתנהלת באמצעות אלימות, מניפולציה מתוחכמת ובעיקר משיכה מינית. חלק מהדיונים על השליטה מתנהלים בחדר המיטות תוך כדי קריאה ב'מיין קאמפף'".

=
דש
קריאה בפרק הרלבנטי ב"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" מגלה שגם שיירר משום מה מאוד הוטרד מן הסוגייה ההומוסקסואלית ב-SA.
דש
כאשר שיירר מבקש לתאר את הסלידה שחשו אנשי הגווארדיה הותיקה בצבא מאנשי ה-SA והעומד בראשם הוא אומר:

"הגנרלים היו מזועזעים מן המעשיות, שעתה החלו לזכות לתפוצה רב, בדבר השחיתות ומעשי הניאוף של החבורה ההומוסכסואלית שסביב ראש ה-SA. כפי שעתיד היה לימים להעיד גנרל פון בראוכיץ', 'החימוש היה עניין יותר מדי רציני וקשה מלשתף בו ספסרים, שיכורים והומוסכסואלים'".

חיסול צמרת ה-SA נעשה לאחר שגרינג והימלר, יריביו של רֶהם, הציפו את היטלר במידע לפיו רהם מתכנן הפיכה נגדו. וכך יצא המבצע לדרך:

"ב-2 לפנות בוקר ב-30 ביוני, כאשר היטלר ולצדו גבלס המריאו משדה התעופה האנגלר שליד בון, היו סרן רֶהם וסגניו ב-SA נמים בנחת במיטותיהם במלון 'האנזלבאואר' בוויסה שעל חופי טרגנזי. אדמונד היינס, אובגרופנפיהרר ה-SA של שלזיה, רוצח שהורשע, הומוסקסואל נודע לשמצה, בעל פרצוף של נערה וגוף אדיר של סבל-פסנתרים, היה במיטה עם בחור צעיר. כה רחוקים היו ראשי ה-SA ממחשבה על מרד, שרהם השאיר את שומרי ראשו במינכן. דומה שמנהיגי ה-SA היו שטופים בהוללות אך לא בקשירת קשר.
גד
...
גד
זמן קצר אחרי עלות השחר חשו היטלר וכנופייתו אל מחוץ למינכן לעבר ויסה בטור ארוך של מכוניות. הם מצאו את רהם וידידיו שקועים עדיין בשינה עמוקה במלון 'האנזלבאואר'. היקיצה הייתה גסה. היינס וידידו הצעיר נגררו מן המיטה, הוצאו אל מחוץ למלון ונורו בו במקום לפי פקודת היטלר. הפיהרר ... נכנס לבדו לחדרו של רהם, גער בו גערה חריפה וציווה להחזירו למינכן ולהשכינו בכלא שטאדלהיים, מקום שם ישב ראש ה-SA לאחר שהשתתף יחד עם היטלר בפוטש של מרתף הבירה ב-1923. לאחר ארבע עשרה שנים סוערות נפרדו דרכיהם של שני הידידים. ...
גד
היטלר, תוך פעולה אחרונה שנראתה בעיניו כמעשה חסד, ציווה להניח אקדוֹח על שולחן ידידו הוותיק. רהם סירב להשתמש בו. 'אם צריך להרוג אותי - יעשה זאת אדולף בעצמו', מספרים כי אמר. אז נכנסו שני קציני SA (כנראה צ"ל קציני SS) לתא, לפי מה שסיפר עד ראיה, קצין משטרה, במשפט במאי 1957 ... וירו באקדוחיהם ברֶהם ממרחק קצר. 'רהם רצה לומר משהו', אמר העד, 'אך קצין ה-SS נתן לו אות לסתום פה. אז עמד רהם עמידת דום – הוא היה חשוף עד למותניו – פניו מלאי בוז'. וכך מת, מוות אלים כחייו, מלא בוז לידיד אשר עזר לו להמריא לגבהים אשר שום גרמני אחד הגיע עדיהם".*

*הספר, בתרגומו של חיים גליקשטיין, נדפס בשנת 1969. נדמה שמאז אירעו תמורות בכללי הכתיב והתעתיק של מלים לועזיות. בנוסף, למרבה הצער, הספר מתאפיין בעבודת הגהה רשלנית מאין כמוה. לשם הקלת הקריאה, שיניתי את הכתיב בציטוטים מן הספר, למעט המילה "הומוסכסואליות" בה הותרתי את הכתיב המעצבן, למען יראו וייראו. ניתן ללמוד כי לפי המגיהים של 1969 המחלה היא הומוסכסואליות, אבל החולה הוא הומוסקסואל. לא מצאתי כל לגיטימציה לשונית לשימוש במילה "אקדוח" אם כי מאיר שלו מספר בספרו האחרון שכך היה נהוג לומר בעמק. בתוכן הדברים, כמובן, לא נגעתי.