לפני מספר ימים הלכתי בהפסקת הצהרים לקנות קפה בבית הקפה הקבוע שליד העבודה. בדרך לשם קפצתי לחנות הספרים בה רכשתי ספר כמתנה, על פי הזמנה שניתנה לי מראש. בכניסה לבית הקפה פגשתי את קובי, שעבד עד לא מכבר כמלצר בבית הקפה, ועכשיו הוא סטודנט בצפון הארץ.
כג
קובי: יפתח!
כג
יפתח: מה שלומך?
כג
קובי: מצויין
כג
יפתח: איך החיים בצפון?
כג
קובי: דבש, אחי
כג
קובי מבחין בשקית עם הספר בידי, ומבקש: תגיד, אחי, יש איזה ספר שאתה יכול להמליץ עליו?
כג
יפתח: לא יודע, אני לא כל כך אוהב להמליץ על ספרים
כג
קובי: נו, מה אכפת לך? תמליץ על משהו, אבל משהו שיזרום, אתה יודע
כג
יפתח: נו, אבל זאת בעיה. אני אוהב ספרים שלא זורמים
כג
קובי: מה אתה אוהב?
כג
יפתח: כל מיני. כל ספר של דויד גרוסמן או א.ב. יהושע זה מצויין
כג
קובי: וואי, אחי, זה כבד עלי. אני קורא עכשיו את "אנושי, אנושי מדי" של ניטשה
כג
יפתח: זה ספר יקר, נדמה לי
כג
קובי: כן, בשביל זה אני קורא אותו לאט לאט.
כג
=
דש
רועי קרא לפני כשנה את הבשורה על פי ישו מאת ז'וזה סאראמאגו. אם אני מבין נכון, הוא סבור שהספר מוצלח. הוא העלה את הנושא לפני מספר ימים.
כג
רועי: תגיד, את "הבשורה על פי ישו" כבר קראת?
כג
יפתח: לא
כג
רועי: נו כבר! מה אתה קורא עכשיו?
כג
יפתח: אני "קורא" את מאיר שלו החדש. בפועל כבר זמן רב אני לא מרוכז
גכ
רועי: תעזוב אותו באמצע. משפחה, עמק, משוגע, אנקדוטות, חתול. זהו. עכשיו אתה יכול לעבור בשקט ל"הבשורה על פי ישו"
כג
יפתח: אולי בסוף החודש אקח כמה ימי חופש ואשקיע אותם בקריאת "הבשורה"
כג
רועי: לא, לא. זה עוד המון זמן. תתחיל היום בערב!
כג
יפתח: מה יותר חשוב לך - שהיום בערב אתחיל לקרוא את "הבשורה על פי ישו" או שאכתוב פוסט שמאוד יצחיק אותך?
כג
רועי: שהיום בערב תתחיל לקרוא את "הבשורה על פי ישו". אין בכלל שאלה.
כג
יפתח: אני אגיד לך, אגב, מה אעשה היום בערב. אני אכתוב תגובה לבג"צ.
כג
רועי: לא, לא. היום בערב אתה תתחיל לקרוא את "הבשורה על פי ישו". את התגובה לבג"צ תכתוב כשתסיים את "הבשורה". למה אתה כותב תגובה לבג"צ?
כג
יפתח: מה זאת אומרת למה? כי צריך.
כג
רועי: מי אמר?
כג
יפתח: בית המשפט הנכבד
כג
רועי: תערער. תגיש בקשה לעיון מחדש. תגיש עתירה לבג"צ! תקרא את "הבשורה על פי ישו"!!
רשומות
על מנת שהתמונה המלאה תוצג בפני הקהל, חשוב להבהיר כי בערב שלאחר אותה שיחה, יפתח לא התחיל לקרוא את "הבשורה על פי ישו" וגם לא כתב פוסט שיצחיק אותי.
השבמחקעניין חשוב נוסף הוא שנראה שמידת החשיבות שאני מייחס לקריאת "הבשורה על פי ישו" נופלת לאין שיעור ממידת החשיבות שמייחס יפתח לצפיה בסרט "מגנוליה".
בעניין "מגנוליה" - יש פוסט בדרך. לא לקלקל
השבמחקאפשר על הדרך לשמוע למה כל כך חשוב לקרוא את הבשורה על פי ישו? או, בפשטות, אפשר המלצה מסודרת, רועי?
השבמחקדי קשה לעבור ככה פתאום לדיון רציני, אבל אני אנסה.
השבמחקאני לא בטוח שאני האיש הנכון לבקש ממנו המלצות מסודרות. אני לא יודע לדבר על ספרים, אני רק יודע אם אני נהנה מהם או לא. ומ"הבשורה על פי ישו" מאוד נהניתי. עד כמה שאפשר לדבר על זה בלי ספוילרים, יכול להיות שזה קשור לדיון שמנהל הספר בשאלות "מהו 'טוב' ומהו 'רע'", מה מקומה של אמונה בחייהם של אנשים ומה מידת השליטה של אדם בחייו. וכמובן, זה סאראמאגו. האיש יודע לספר סיפור כמו שכמעט אף סופר אחר שיצא לי לקרוא (להוציא גבריאל גארסיה מארקס) לא יודע.
צר לי, אבל משנה יותר סדורה מזו אני לא יכול לתת. תצטרכי פשוט לסמוך על זה שאני פטרנליסט שיודע מה טוב בשבילכם, ושאם אני מוכן להדרדר לחוסר נימוס ולצעוק על החברים שלי שיקראו כבר את "הבשורה על פי ישו", כנראה שאני יודע מה אני עושה.
ואם להוסיף את דעתי, אני הטפתי לך לקרוא את הבשורה ע"פ ישו כבר מזמן (תוך המלצה לרכוש השכלה בסיסית בברית החדשה, כדי להבטיח הבנה מספקת).
השבמחקולשאלתך רוני - אני מצטרף לפטרנליזם של רועי. ספר לא קל לצליחה (הוא לא - אם להשתמש בביטויו של קובי - "זורם" כמו חלק מספריו של סאראמאגו), אבל הוא נהדר. הטוב בספריו (מה-6 שקראתי).
"מהו 'טוב' ומהו 'רע'", מה מקומה של אמונה בחייהם של אנשים ומה מידת השליטה של אדם בחייו".
השבמחקבדיוק השאלות שהתעוררו בי כאשר קראתי את ג'ינג'י 12.
טוב, ועכשיו ברצינות. במקום לקרוא ספר של מי יודע כמה עמודים, היית יכול פשוט לשאול אותי את השאלות האלה.
ולהלן התשובות:
מהו טוב ומהו רע? תלוי את מי אתה שואל. זה יחסי. אני למשל חושב שלהתחתן עם בת דודה זה דבר רע, ואילו חלק מהקולגות שלי לשעבר במפעל, היו בטוחים שזה הדבר הכי טוב.
מה מקומה של האמונה בחייהם של אנשים? מקום ריאלי בשלישייה הראשונה. לראייה מיליוני האנשים שחרפו את נפשם למענה, ועוד מליארדים שנמנעים משתיית בירה, אכילת חזיר ועוד הנאות בלתי מזיקות אחרות.
מה מידת השליטה של האדם בחייו? בערך חצי. חצי בידייו, והחצי האחר בידה של פורטונה.
כמו שיפתח כותב בפוסט על הצורך בכתיבת עתירה לבג"צ, כך גם אני מרגיש צורך בהגשת עתירה לכותבי ומגיבי הפוסט הזה בתביעה מייצגת מטעם קוראי החתול שבפנים הלא משכילים. פוסטים שכאלו גורמים לנו להרגיש טיפשים. אנחנו לא חסרי היגיון לחלוטין, סופרים דוגמת דוד גרוסמן וא.ב. יהושוע זה סבבה לגמרי. כהסדר אנו מבקשים מעתה והלאה להגיש לנו רשימה של סופרים שתאושר על ידינו, בהם ניתן לדון. דרך אגב - פיצוי נאות, יהיה לאפשר לרומפלשטילצכן להתארח ולכתוב פוסט על ג'ינג'י 5: או, מי מפחד ממושיק.
השבמחקדרך אגב - בעניין מידת השליטה של אדם בחייו - כפי שהוכיחו כמה קצינים ביחידתי בחצי השנה האחרונה (חלקם קרובים יותר וחלקם פחות), לאדם יש שליטה מלאה, לפעמים פשוט מימוש השליטה הוא קיצוני.
ובכן פוקס, אם ננתח את סיפורי ג'ינג'י, נמצא כי אמנם בחלק מהמקרים, ג'ינג'י וחבורתו שולטים בחייהם ומצליחים לפתור תעלומות ולעזור לאנשים,ואכן גישתם האקטביסטית משנה את גורלם. אולם קריאה מעמיקה יותר תגלה כי ישנו פן אחר, דטרמיניסטי יותר. ישנם דברים שאינם בשליטתם של ג'ינג'י וחבורתו, והם נאלצים להתרגל לנסיבות שנכפו עליהם מלמעלה כ'פורס מאז'ור', דוגמת הצקותיה החוזרות ונשנות של דנה פישמן.
השבמחק