כי סדר צריך להיות

"שוב פעם הקולומביאנית המשוגעת נגעה לי בספריה", הלין חברי (שביקש להיקרא ר' מבית הנשיא) על המנקה שלו שפגעה, ולא בפעם הראשונה, בסדר האלפביתי של הספרים בספרייתו המרשימה. ר' גם התחיל לפתח חששות שמא אותה קולומביאנית, שכלל לא התבקשה לנקות את הספריה – ובטח לא לסדרה מחדש – עשתה את אשר עשתה במסגרת הקמת המטה של חברת פאבלו אסקובר ייבוא ויצוא (ישראל) בע"מ בדירתו.

דש

אני הצעתי את האפשרות שהקולומביאנית המשוגעת היא לא שליחה של פאבלו אסקובר, אלא דווקא של גבריאל גרסיה מארקס, ושאין במעשה שלה דבר מעבר לשעשוע מעודן על חשבון הנוירוזות של ר'.

דג

=

גד
אחת הסוגיות הכרוכות בספרים מתייחסת לסידורם. הסוגייה רק מתחדדת ככל שהזמן עובר, כאשר הספרים נערמים, וכשבמקביל העצלות מונעת רכישת כונניות ספרים רחבות יותר. בפועל כיום רוב הספרים החדשים יונחו אצלי היכן שיימצא מקום עבורם, בדרך כלל בדאבל-פארקינג מרגיז ולא-מכובד.
כג

=

כג
הרעיון של סידור הספרים באופן אלפביתי לא מוצא חן בעיני. מעבר לכך שהוא דורש עבודת תיחזוק מתמדת והתאמות כאלה ואחרות כאשר מצטרפים ספרים חדשים, אני פשוט לא אוהב את התוצאה של סידור כזה. ישנם ספרים שחשוב לי שיהיו במקום בולט יותר, כדי שאזכה לראותם לעתים מזומנות יותר, וישנם ספרים אחרים מהם אני דווקא רוצה להסתתר.
כג

אז מעבר לסדר האקראי שנכפה בשל אילוצי המקום, או בשל אילוצי העצלות, ישנו היגיון מסויים במיקומם של חלק מהספרים בספרייתי, והוא תלוי אך ורק בגחמותיי.

כג
=

כג
ישנו מדף אחד שנקרא לו המדף המלכותי, והוא זה המצוי במקום הגלוי ביותר לעיני. הוא זוכה לארח את רוב ספריו של א.ב. יהושע ורוב ספריו של יהושע קנז. הוא מארח את "חבלים" של חיים באר ו"עשו" של מאיר שלו היקרים ללבי, את "ספר הדקדוק הפנימי" היקר לא פחות וספרים נוספים של דויד גרוסמן, ובסך הכל כארבעים ספרים, רובם אהובים ביותר. ישנם גם ספרים שמצויים בו בשל סיבות היסטוריות – כמו אלה של אתגר קרת: הם היו בין הראשונים להתקבץ לכדי ספריה.

הספרים של א.ב. יהושע מסודרים אחד ליד השני לפי סדר יציאתם. "המאהב" של יהושע נמצא על אותו מדף, אבל בנפרד משום שהוא יצא בהוצאה אחרת ("שוקן") בפורמט קטן, דומה לזה של "עם עובד". יתר ספריו של יהושע מצויים על מדפים אחרים כשהטעם לכך הוא שהם איחרו להגיע לספריה.

כג
גם ספריו של יהושע קנז מפוצלים לשניים על המדף – יש את האגף של הספרים שיצאו ב"ספריה החדשה" ויש את האגף של הספרים שיצאו ב"עם עובד" כשלאגף זה צמודים רוב ספרי ז'ורז' סימנון שקנז תירגם.

כג
כאמור, על המדף המלכותי ישנם גם שלושה ספרים של גרוסמן. "עיין ערך: אהבה" לא נמנה עמם והוא נמצא במקום מוצנע יותר משום שניסיונותיי לקרוא אותו לא צלחו, ואני לא חש בנוח לקבל לעתים קרובות מדי תזכורת לכישלון הזה. יתר ספריו של גרוסמן מצויים על מדפים אחרים, שוב - משום שאיחרו להצטרף לספריה.

כג
=
גד

על מדף אחר, מכובד גם כן, מצויים ספריו של ז'וזה סארמאגו. בניגוד ליהושע, כאן סדר הופעת הספרים אינו משנה. כאן מקובצים ספריו שקראתי ולצדם הספרים שטרם הספיקותי. מימין לספרים של סאראמגו ישנה ספריית הקולנוע הזעירה שלי, ומשמאל להם ישנה נציגות לחנוך לוין ואחריו מקובצים רוב ספרי השירה.

=

כאשר הארץ רעשה ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, שהיתי בשירות מילואים ממושך בדרום הארץ, במסגרתו ישבתי בעמדת תצפית באמצע שום מקום כשלגופי אם-16, גופייה ותחתוני בוקסר, וקראתי במצטבר חמישה ספרים, מהטובים שקראתי ("אהבה בימי כולרה" של מארקס, "עפיפונים" של רומן גארי, "אלה תולדות" של אלזה מורנטה, "האמן ומרגריטה" של מיכאיל בולגקוב ו"העולם קצת אחר כך" של אמיר גוטפרוינד שלא עומד בסטנדרט של הראשונים, אבל הוא היה מהנה מאוד). כמזכרת לאותה תקופת מילואים נעימה, הספרים הללו מסודרים יחד על המדף.

=

ישנן שלוש סקציות של ספרי "סדרת אופקים" השחורה של "עם עובד", ישנה סקציה של סופרים איטלקים, ישנה סקציה של ספרים שעוסקים בגרמניה ובשואה, ישנה סקציה של הוגים פוסט-מודרניים, בעיקר צרפתים, שמעולם לא הצלחתי לקרוא, ישנו אזור יהודי-אמריקאי, ויש לא מעט ספרים שמונחים ביחד משום שנרכשו ביחד או משום שצבע כריכתם דומה, או שגובהם דומה. אף סקציה לא מכילה את כל הספרים שהיא הייתה יכולה להכיל. כאמור – הכל על פי גחמותיי. אותן גחמות, כנראה, התחילו עוד לפני שהייתה לי ספריה משל עצמי.

בתמונה: בעיצומה של רה-אורגניזציה. אמנם לפני שנים מספר, אך עם אותה קומה ואותה בלורית שיער.

=

דשגגד
לפני מספר ימים כתבתי על "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז ועל אהבת הספרים שינק מאביו. עוז הגדיר את אביו כחרמן של ספרים, ונראה שגם הבן התחיל לגלות את עניין:

"כשהייתי בערך בן שש בא יום גדול בחיי: אבא פינה לי שטח קטן באחד מארונות הספרים והרשה לי להעביר לשם את הספרים שלי. אם לדייק, הוא הוריש לי כשלושים סנטימטרים, שהיו בערך רבע משטחו של המדף התחתון ביותר. אני חיבקתי את כל הספרים שלי, שעד אותו יום היו שכובים על שרפרף ליד מיטתי, נשאתי אותם בזרועותיי אל ארון הספרים של אבא, וסידרתי אותם בעמידה, כיאות, גבם אל העולם החיצון ופניהם אל הקיר.
זה היה טקס של התבגרות, טקס חניכה ממש: בן אדם שהספרים עומדים לו, הוא כבר גבר ולא ילד. אני כבר כמו אבא. הספרים שלי כבר עומדים".

עוז בן ה-6 סידר את ספריו לפי גובהם, מגדול עד קטן. הילד היה מרוצה, האב הרבה פחות:

"עדיין הייתי באופוריה כשאבא חזר מן העבודה, הביט מבט מזועזע במדף הספרים שלי, ואחר כך, בשתיקה גמורה, תקע בי מבט ממושך שאותו לא אשכח לעולם: היה זה מבט של בוז של אכזבה מראה מעבר לכוחן של המלים להביע, מבט של ייאוש גנטי גמור. לבסוף הוא סינן מבין שפתיים קפוצות: אמור לי בבקשה, אתה השתגעת לגמרי? לפי הגובה? מה, ספרים זה חיילים? ספרים זה משמר כבוד? זה מצעד של תזמורת מכבי האש?"

לאחר שהשניים נרגעו, האב התפנה לשתף את בנו בסוד הסידור:

"ספרים אפשר לסדר על פי הכותרות, על פי אלף-בית של שמות המחברים, על פי סדרות ובתי הוצאה, על פי הכרונולוגיה, על פי לשונות, על פי נושאים, על פי הסוג והתחום, ואפילו על פי מקום הדפוס. יש ויש.
כך למדתי את סודות הגיוון: החיים עשויים שדרות שונות. כל דבר יכול להתרחש כך וגם אחרת, על פי תווים שונים ועל פי הגיונות מקבלים. כל אחד מן ההגיונות המקבילים הוא היגיון עקבי וקוהרנטי על פי דרכו, מושלם בתוך עצמו, אדיש לכל האחרים. בימים הבאים ביליתי שעות על שעות בסידור הספריה הקטנה שלי, עשרים או שלושים ספרים שאותם ערכתי וטרפתי כמו חפיסת קלפים וסידרתי שוב ושוב מחדש, בכל מיני דרכים, על פי כל מיני טעמים".