*אני, כוחו של הרגל, רגיל לכתוב "תורכיה" (ראו הערות השוליים כאן וכאן). רבים אחרים כותבים "טורקיה". יש כאלה שמערבים את שתי צורות הכתיב כדי להשאיר את כל האופציות פתוחות לקראת המשחק הבא של "ארץ עיר חי צומח". במסגרת בלוג זה אני כותב "תורכי"/"תורכיה", אבל כשאני מביא דברים בשם אומרם אני שומר על הכתיב שנבחר במקור. אם יש למי מכם רעיונות אחרים כיצד להתמודד עם הסוגייה – טקבקו.
גד
ובכן, מה זה קפה תורכי? קפה תורכי מבשלים בכלי הנקרא "איבריק" (אנחנו מכנים אותו בטעות פינג'אן). פולי הקפה המשמשים לקפה תורכי נטחנו בדרך כלל במכתש ועלי. אופן ההכנה של הקפה התורכי מעורר ויכוחים רבים ומרים. עומד עליהם מיכאל דק בספרו המלבב קפה הוא גם השקפת עולם, ספר שייסב עונג רב הן לחובבי הקפה, הן ללוגמי התה והן לבוחשים בשוקו.
דק מספר שהוא התוודע לאותם ויכוחים במהלך שירות מילואים:
"במילואים, אגב, למדתי שלשכבת הקצף המוזהב החום שמעל לקפה הטורקי יש חלק של כבוד במשקה ושמו 'קאימאק'. באותם מילואים גם הייתי עד לפחות לאלף ויכוחים בין 'טורקו' לעמיתים יוצאי תימן, על השאלה החשובה כמה פעמים צריך לתת לפניו הרותחים של הקפה הטורקי לעלות (בלי לגלוש) לפני שייחשב מוכן להגשה (מרבית הגרסאות נעות בין פעמיים למקסימום שלוש). ועוד עולה שאלת המפתח: האם צריך או לא צריך לשפוך לתוכו אחר כך שלוש טיפות מים קרים כדי שהגרגרים ישקעו. אבל כולם הסכימו שיש לטחון את הקפה קודם".
=
כג
אנחנו מפסידים משהו כתוצאה מהחרם? לא בטוח. דק מדווח:
"מארק טוויין, שביקר במזרח התיכון בסוף המאה ה-19, כתב בלהט רב את רשמיו הלא ממש חיוביים מהקפה טורקי, שגרגיריו הטחונים יורדים בגרון 'ומייבשים את החך כמו נייר זכוכית'".
=
גד
דק מתייחס באופן ישיר לסוגייה העומדת על הפרק:
"מכיוון שהקפה הוא משקה שמאז ומעולם רחשו סביבו עניינים של תודעה פוליטית, אנחנו מבקשים לחזור ולהתריע בפני המזמין ברחבי עולם הקפה: תוארו (של הקפה התורכי) לא מוטל בספק, אם כי יש הטוענים ששיטת ההכנה שלו אלימה מדי (מבחינת הקפה). מכל מקום יש רק בעיה קטנה עם ה'טורקי'. התואר הזה לא מתקבל באותה אהדה בכל מקום: יש ערבים המתייחסים אליו כאל 'קפה ערבי' ולא יאהבו כינוי אחר. בין בעלי הגאווה המיוחדת, ובצדק, תמצאו גם את הבדואים, שלא יראו בכך משום כניסת אורחים נאותה אם תבקש קפה 'טורקי'.
...
היווני נתון בעמדה קצת פחות נוחה, כי אין לו הצדקה מלאה לכנות קפה בכינוי 'יווני' למרות שלוחמי ונציה הקימו מאחז בפמגוסטה שבקפריסין כדי להבטיח אספקת קפה לרפובליקה. זו (פמגוסטה, לא ונציה) נמצאת היום בחלק היווני של קפריסין, אבל זה בכל זאת נימוק מאולץ לקרוא לקפה 'יווני'. אבל עצם הניסיון לכנות משהו ביוון 'טורקי' עלול להתפרש כפגיעה בגאווה הלאומית, ולא מומלץ להסתכסך על כך. אולי אפשר לבקש קפה 'טוב', ובעל הבית יתגאה להגיש את הקפה הטוב (המצויין) שלו. תנו לו להגיד שזה קפה יווני, אלא אם כן אתם טורקים, אבל אז מה אתם עושים ביוון? והחוששים במיוחד פן יעשו את הדבר הלא נכון – שיזמינו תה".
=
כג
עוד לפני שאילן'ס יצאו עם פרסומם, ערן וולקובסקי ב"הארץ" ייחס לראש הממשלה אקט צרכני-תרבותי דומה:
ואכן, כשם שלטורקים יצאו מוניטין של מומחים לקפה, כך לאיטלקים יצאו מוניטין טובים לא פחות. האיטלקים טוענים שהמציאו את מכונת הקפה. ייאמר כי גם הצרפתים טוענים לכך, והחתול שבפנים, כידוע, נמנה על אלה האחרונים.
גד
אז למי הגיע הקפה קודם? למיכאל דק אין ספק: לתורכים. כיצד הגיע הקפה לאיטליה? דק מספר שלאט לאט הקפה התחיל לקנות לו אחיזה בבירות שונות באירופה.
"לאוזנו של אפיפיור אחד, קלמנט השמיני, גונבה השמועה כי המשקה החדש הוא משקה כופרים ומעשה ידיו של השטן עצמו. ראש הכנסייה הקתולית, ובתפקידו זה גם ממלא מקומו של ישו, ביקש להביא אליו מתמצית השטן הזו כדי להוציא פסק הלכת נוצרים. בעודו טועם מן המשקה השתכנע כי אין בידו של השטן להיות הרוקח וכי חבל להשאיר את ההנאה מן המשקה לכופרים בלבד. קלמנט השמיני הורה לבטל כל איסור דתי שהוצא כנגד שתייתו של הקפה והכריז שהקפה הוא משקה קתולי לכל דבר".
רשומות
יש לשים לב שהתורכים, על שלל בעיות התעתיק ששמם יוצר, החליטו לסבך לנו את החיים עוד יותר וייסדו את האימפריה העת'מאנית, שבראשה עומד סלטאן.
השבמחקועוד קצת היסטוריה:
השבמחקיצויין, כי גם בתורכיה היה בהתחלה הקפה נחשב לדבר שהוא אסור, בהיותו בעל השפעות של סם על האדם (במידה מסויימת בדומה לאלכוהול), והן בשל היותו חידוש שאיננו מהקוראן ("בדעה" בערבית - והרי, האם שמעתם על סיפור שבו הנביא מחמד, עליו השלום והברכה, ביקש Hot water, Small Glass؟). כנראה שלאט לאט הוא הפך יותר ויותר מקובל, בימיה של האמפריה העות'מאנית.