בנימין נתניהו הוא איש של מילים. למרבה הצער במקרים רבים המלים אינן טובות, הולמות או מתאימות. בנוסף, מתברר לעתים מזומנות מדי כי מאחורי המלים של איש המלים לא עומד דבר, ואם דווקא עומדים רעיונות מאחורי אותן מלים, אזי מדובר ברעיונות כה מצערים עד שהלב מתמלא געגועים לאותן מלים ריקות ומוכרות.
דש
=
ש
לפני שבועיים, בפתח ישיבת הממשלה, בטקס קבוע ודוחה שבו ראש הממשלה מתייחס בפומבי לאירועי השעה כאילו היה טוקבקיסט מצוי*, נתניהו אמר כי "צריך להקים כאן שואב אבק, שישאב את המוחות הישראלים שנמצאים באוניברסיטאות בחו"ל".
*ההגינות מחייבת לומר שאת טקס הטוקבקים של ראש הממשלה לא נתניהו הגה, אלא, כמדומני, אריאל שרון שהיה צריך למצוא פתחון פה לאחר שלא טרח להתראיין לתקשורת או לנאום בכנסת מעבר למה שהחוק מחייב. אבל מאז ועד היום המנהג נשאר ואיתו גועל הנפש.
דש
=
דש
דרור פויר כבר התייחס לאומללות ההתבטאות של נתניהו: לבחירה במטאפורת "שואב האבק" דווקא, ולבחירה בפועל "להקים" (כלומר: "להקים שואב אבק") להבדיל מליצור או לבנות, לקנות או לייבא. פויר חופר ומוצא כאן ביטוי לרעיון הציוני. ואני סבור שלפעמים סיגר הוא רק סיגר ועילגות היא סתם עילגות.
דש
=
דש
נדמה כי פרשת ביקורו בפריז של שר הביטחון היא אבן דרך נוספת בחקירת השאלה אם ישנו הבדל בין "אהוד ברק הישן" לבין "אהוד ברק החדש". ואכן נדמה כי כבר אפשר לומר שאם ישנו אהוד ברק חדש, אזי לא רק שאין מדובר בגרסה מוצלחת יותר שזו של הישן (למעט הפלולה שהוסרה), אלא מדובר בגרסה מוצלחת הרבה פחות.
דש
=
דש
במקביל מתרחשת בתקשורת חקירה נוספת והיא בעניין שאלת ההבדל בין בנימין נתניהו בכהונתו הראשונה לבין בנימין נתניהו בכהונתו השנייה כראש הממשלה (ראו, למשל, כאן).
דש
נדמה לי שיש בידי תשובה לשתי השאלות הללו, והיא מחזירה אותי, באדיבות מטאפורת שואב האבק של נתניהו, לספר "רומן רוסי" של מאיר שלו שהתייחסתי אליו לא מכבר.
גד
=
גד
כבר הזכרתי את דמותה של ריבה מרגוליס, מנשות העמק המתוארות בספר, שקשרה קשר אמיץ עם החתול בולגקוב, שהפך לרוצח עד שלא הייתה ברירה אלא לחסלו. חיסולו של בולגקוב ציער עד מאוד את ריבה, והוא העמיק את מחלת הניקיון שאיפיינה אותה אף קודם לכן:
"מאז מות החתול התבצרה במחסן כלי הניקוי שלה. אגרה ליזול, משחות ניקוי, אלפי סמרטוטים, ולא חדלה לדבר על המחיר שגבתה ממנה החזרה אל הקרקע.
כל נשות הכפר נאבקו, חמושות במטליות ובמטאטאים, באבק שהעלו אופני העגלות. אבל ריבה הייתה תמיד נחושה בעניין הניקיון, ואחרי שבולגקוב מת, ועפר התחיל לחדור דרך החלונות ולהעכיר גם את שקיפות געגועיה, החמיר שיגעונה.
...
כל הכפר ראה כיצד היא מאבדת את שפיותה, אבל מרגוליס ובניו, שניזונו מהחומרים הטהורים והריחניים ביותר בטבע, היו אנשים סלחנים, בעלי מזג טוב ונינוח. ... לכבוד יום השנה לרצח החתול קנה מרגוליס לאשתו שואב-אבק אמריקני גדול, לנחמה ביגונה ולמלא את חייה בתוכן.
ריבה פתחה את קופסת הקרטון הגדולה שריח עז ומוכר של מותרות עלה ממנה, ונשימתה נעתקה מעוצם השמחה.
לערב אחד כמעט סלחה לבעלה על שקרא לאפרים לחסל את בולגקוב. היא הפעילה את המכונה וכל גופה רעד עם המנוע החזק, שינק את הלכלוך והשאיר נתיבים מטוהרים אחריו. אבל לאחר שבוע של אושר פתחה ריבה את שואב האבק וגילתה בתוכו מצבור של רפש. בזעם ובכאב נוכחה שבעלה רימה אותה. שואב האבק אינו מנקה, אלא מעביר את הזוהמה למקום אחר, חבוי מן העין. 'היא גילתה את חוק שימור הטינופת', אמר אורי, כשנודע הסיפור בכפר".
רשומות
החוק השני של התרמודינמיקה קובע, כידוע, כי במערכת סגורה, כל תהליך נוטה להגדיל את רמת האנטרופיה (אי הסדר) ביקום (שימו לב: לא רק במערכת). מכאן, שציפייה כאילו ביבי או ברק יהיו טובים יותר עם הזמן היא ציפיה הסותרת את החוקים הפיזיקליים הבסיסיים ביותר. הטינופת אינה רק נשמרת. הטינופת מתרבה.
השבמחקרועי הזכיר את החוק השני של התרמודינמיקה: זה גם החוק שמתרץ את העובדה שהבית תמיד מתבלגן ואף פעם לא נהיה מסודר לבד, אפרופו גברת מרגוליס.
השבמחקרוזה,
השבמחקלא זו בלבד שהבית לא נהיה מסודר לבד, אלא שאף אין כל טעם לסדרו, שהרי התהליך רק יגדיל את אי הסדר.
כשלמדתי כימיה בתיכון והחוק השני של התרמודינמיקה הוצג בפני, ניסיתי להשתמש בו בכדי לתרץ בפני הורי את העובדה שאני נמנע מלסדר את חדרי. תגובתו של אבי הייתה דווקא פיזיקלית והוכיחה אמפירית שכוח הכבידה חל על עצמים נייחים המצויים על שולחן הכתיבה בעת ששולחן הכתיבה לפתע פתאום נהפך מתחתיהם.
מעניין, גם אחותי כשלמדה כימיה בתיכון השתמשה באותו תירוץ בפני אמי. היא גם הכריחה את אמא שלי להתקשר לאחיה, שהוא פרופסור לכימיה, כדי שיעיד שיש חוק כזה.
השבמחקאני זוכרת אפילו את הניסוח המדויק שהיא השתמשה בו: "כל דבר בטבע שואף לאי סדר מקסימלי". אני לא מאמינה שאני זוכרת את המשפט הזה. זה היה לפני יותר מחמש עשרה שנה. המוח שלי מלא באינפורמציה לא חיונית.