מה שעובד בתרגום

(אזהרה: הפוסט הזה אינו עוסק בפסגת הקולינריה המוזיקלית)
גד
=
גד
כשהייתי בן 4 השיר אני חוזר הביתה של דורון מזר היה להיט ענק בארץ. גם אני מאוד אהבתי אותו. השיר זוהה אצלי עם שיבתו של אבי מתקופת מילואים ארוכה בלבנון שבערה אז. מעולם לא שאלתי את אבי מה הוא עשה בלבנון במלחמה. אני מחכה שהוא יעשה מזה סרט.
גד
בסמוך לחזרתו של אבי הביתה נסענו באוטובוס כל המשפחה לעיר הגדולה (הלא היא באר-שבע) ונהנינו מכל הטוב שהיה לה להציע לנו : "גלידה תל-חנן" וחטיף קוקוס בצבע ורוד זוהר בתחנה המרכזית, וגולת הכותרת בדמות סיור בשלוש הקומות(!) של "המשביר לצרכן", ובהן אגף צעצועים שלא היה גדול ממנו.
גד
כשסיירנו במשביר לצרכן נשמע ברקע שירו של דורון מזר, ומישהו אמר שהשיר הוא איטלקי במקורו. טענתי באזני אמי שאי אפשר לתרגם שיר (להבדיל מפרוזה) משפה אחת לשפה אחרת. היא שאלה מדוע, והסברתי, ממרום גילי, שהצליל של מילה בשפה אחת הוא שונה מהצליל של מקבילתה בשפה האחרת. והעובדה ששתי מלים מתחרזות בעברית, אין משמעה שאותן מלים בשפה האחרת תתחרזנה גם כן.
גד
בחוכמה שלאחר מעשה אני מצטער שלא ציטטתי בפניה את קביעתו המופלאה של רוברט פרוסט (ולא משנה אם היא נכונה אם לאו) "שירה היא מה שאובד בתרגום".
גד
אמי לא התווכחה עם דבריי, אבל איכשהו שתיקתה והמשך ההאזנה לשיר שברקע העמידו אותי מיד על טעותי , אם כי לא הודיתי בה בקול רם.
גד
=
גד
בדיקה מאוחרת מגלה כי "אני חוזר הביתה" (נוסח עברי: שמרית אור) אמנם מאמץ את הלחן של טוטו קוטוניו, אבל לא מדובר בתרגום אלא בטקסט מקורי של אור. בשפת המקור קוראים לשיר "האיטלקי" - L’italiano. זה שיר שמנסה, כך נראה, לתאר פרופיל של איטליה, מעין ספירת מלאי איטלקית ולא כל-כך מוצלחת.
גד



קוטוניו, כמו בראד פיט בתפקידו הנהדר ב"ממזרים חסרי כבוד", מאחל "Buongiorno" לאיטליה ולכל מי שנקרה בדרכו. אז מה מייצג את איטליה בעיני קוטוניו? ספגטי אל-דנטה, כמה מפתיע, פרטיזן בתור נשיא (סנדרו פרטיני, אם זה מעניין מישהו), משחת שיניים בטעם מנטה(!), וכמובן קפה ריסטרטו, שהוא אספרסו מקוצרר – 7 ג' קפה ו-20 מ"ל מים (להבדיל מהאספרסו הקצר שאמור להכיל 7 גר' קפה ו-30 מ"ל מים).
גד
בפזמון קוטוניו מבקש שכאיטלקי גאה יתנו לו לשיר עם הגיטרה. כמו שניתן לראות בהופעה של קוטוניו בפסטיבל סן-רמו, שמתאפיינת בפלייבק מזעזע, דווקא כשקוטוניו מגיע לשורות הללו הוא לא טורח לפרוט על הגיטרה.
גד
=
גד
שמות של צרפתים מתחלקים לשני סוגים – ישנם שמות צרפתיים שנשמעים כמו שמות של מוצרי קוסמטיקה, בדגש על בישום, וישנם שמות צרפתים שנשמעים כמו שמות של מאכלים ומשקאות.
גד
אני זוכר את המורה שלי לכימיה בתיכון, שהתאפיין במבטא צרפתי-מרוקאי רך, ודיבר על עקרון לה-שטלייה, על שם הכימאי אנרי לה-שטלייה. עד היום אני לא בטוח איזה יחס בין יין לבן לחמאה קובע העיקרון הזה.
גד
כשמדובר בשמות איטלקים - הם כולם, בלי יוצא מן הכלל, נשמעים כמו שמות של אוכל. קוטוניו הוגה את המילה "פרטיזן" כ"פרטיג'אנו". אני רוצה לראות את מי שיסרב לאכול פסטה עם פרטיג'אנו מלמעלה.
גד
=
גד
ומעניין איזו מדינה אירופית (או: פסאודו-אירופית) אחרת מזכירה איטליה בסרטון הוותיק והמשעשע הזה.