גד
בדיחתו של ריבלין התקבלה בצחוק גדול של הקהל. מצלמת הטלוויזיה שסיקרה את האירוע התמקדה ביצחק שמיר, ראש הממשלה, שישב על שולחן הנשיאות בבמה. מחיוכו היה ניתן ללמוד שהוא מבין שסופרה בדיחה. אולם גם היה ניתן ללמוד שהוא עצמו לא הבין אותה, ולפיכך אריאל שרון, שישב לצדו, התקרב לאוזנו וניסה להסביר. אבל, כידוע, יצחק שמיר, היה ראש ממשלה עיקש, והוא התקשה להבין.
גד
=
גד
מנהיגים עם חוש הומור הם משאב מוגבל במיוחד. נסו לחשוב על בנימין נתניהו מספר בדיחה. כלומר, בדיחה מצחיקה. די מייאש, לא?
גד
מצד שני, ניסיון החיים מגלה שכאשר למנהיג יש הומור, בסבירות גבוהה מתברר שההומור הזה הוא על חשבון האזרחים.
גד
=
גד
לתרגום הספר האמן ומרגריטה (אליו התייחסתי גם כאן) צורפה אחרית דבר מאת המתרגם פטר קריקסונוב. באחרית דבר זו קריקסונוב מספר על בולגקוב ועל גלגוליו השונים של הספר, שנכתב בתקופה שהחלה ב-1929 והסתיימה עם מותו בשנת 1940. הספר פורסם לראשונה (בנוסח מצונזר) בשנים 1966-1967. הגרסה המלאה פורסמה בשנת 1973.
גד
=
גד
קריקסונוב מתאר יחס מורכב בין בולגקוב לבין השליט הגדול יוסף סטלין ובמקביל בין היוצר לבין עמיתיו ומבקריו. בשנת 1930 בולגקוב מוחרם ומחזותיו אסורים להעלאה על הבימות. בולגקוב שולח מכתב לסטלין ובו הוא מבקש סיוע במציאת פרנסה, ולחילופין הוא מבקש היתר לצאת מחוץ לברית המועצות.
גד
פניותיו של בולגקוב זכו להתייחסות, ויום אחד התקבלה שיחת טלפון בביתו של בולגקוב:
סטלין מבקש למצוא פתרון שישאיר את בולגקוב במולדת:"[...] – 'עכשיו ידבר איתך החבר סטלין'.
- 'מה? סטלין סטלין?'
ומיד שמע קול עם מבטא גרוזיני מובהק:
- 'כן, סטלין מדבר איתך. שלום לך, חבר בולגקוב [...] קיבלנו את המכתב שלך. קראנו אותו יחד עם החברים. תינתן לך עליו תשובה חיובית... ואולי אתה באמת מבקש לצאת לחוץ לארץ? מה, נמאסנו עליך כבר יותר מדי?'"
"-' ... איפה אתה רוצה לעבוד? בתיאטרון האמנותי?'
- 'כן, הייתי רוצה, אבל דיברתי איתם על זה, והם סירבו'.
- 'רק תגיש לשם בקשה בכתב. נדמה לי שהם יסכימו ...'".
רשומות
למה אתה חושב ששמיר לא הבין את הבדיחה? להיפך. שמיר הוא היחיד שהבין שלא מדובר בבדיחה, ובאמת רק ממשלת הליכוד יכולה להביא לכל כך הרבה גשמי ברכה. בכלל שמיר היה גאון לא מובן, הרי הוא הבנזונה היחיד שהצליח לעצור את הזמן.
השבמחק