כפי שכולם כבר יודעים, נבחרתנו הלאומית השלימה את המשימה, באופן מעט מביך, והיא צפוייה ליטול חלק במונדיאל בדרום אפריקה. אם טענתי שהנבחרת מתקשה כיום במשחק הראש שלה, אז מסתבר שעם הידיים אין לה כל בעיה.
דש
=
דש
ולאור ההישג המרשים, נמשיך ונהגה בעפיפונים, ספרו היפה של רומן גארי.
דש
אמברואז פלרי, דודו של המספר לוֹדוֹ, בילה את מיטב זמנו במחיצת העפיפונים שבנה. הוא ביקש להרביץ בלוֹדוׁאת אהבת העפיפונים בהגיעו לגיל 7.
"'יש להחזיק בהם חזק', הסביר לי, 'כי הם מושכים ולפעמים נתלשים מהיד, נוסקים למרום, יוצאים לרדוף אחר תכלת השמים ונעלמים לעד, או מוחזרים לנו שבורים ורצוצים'.
'אבל אם אחזיק בהם חזק מדי – האם לא אתעופף גם אני איתם?'
הוא חייך, וחיוכו הוסיף חביבות לשפמו הגדול.
'זה עלול לקרות', אמר. 'ואתה היזהר שלא תעוף'".
דש
מהם עפיפונים? עפיפונים הם צבעוניים, מסמלים חופש, מעט ילדותיים. ובשעת הצורך הם גם אמצעי תקשורת.
דש
הימים הם ימי הכיבוש הצרפתי בצרפת. הדוד פלרי בנה כל עפיפון בצורה שונה וכינה אותו בשם. חלק מהעפיפונים היו בדמויות של אנשים מפורסמים. היה "עפיפון ויקטור הוגו" והיה "עפיפון ז'אן ז'אק רוסו" והיה גם "עפיפון שארל דה-גול' ומסיבות כאלה ואחרות גם "עפיפון מרשל פטן", מנהיג ממשלת הבובות שגרמניה מינתה עבור דרום צרפת:
"לעולם לא אדע אם תיכנן אמברואז פלרי את הפרשה, או שלא הייתה אלא צירוף מקרים מצער. דומה היה כי הוא מתקשה קצת להזניק את העפיפון, שמידותיו הלמו את גודל השעה ההיסטורית יותר משהלמו את כוח הנשיאה של זרמי האוויר העולים, ורב-טוראי גרמני שמֵח לעזור נחפז לסייע לו – ואולי דודי הוא שביקש את עזרתו. סוף סוף הצליח המרשל פטן להמריא אל על, אך כשפרש זרועותיו המכונפות שלושים מטרים מעל לראשינו ראינו רב-טוראי גרמני מחזיק בקצה החוט, וכך גם צולם. איש לא נתן דעתו על כך בעת החגיגה, ורק לפני פרסום התצלום בעיתונות מצאה בו הצנזורה כוונת זדון. התצלום לא ראה אור, אך נמצא תצלום אחר, שאיש אינו יודע מי צילמוֹ, אשר עד תום הכיבוש לא חדלו להדפיסו על כרוזי מחתרת: מרשל פטן מפואר המרחף באוויר ובקצה החוט מחזיק בחוזקה רב-טוראי גרמני צוהל".
דש
אחת הדמויות המרכזיות בשער האחורי של עוזי וייל, הייתה פרופ' קרל גוסטב, איש שהמבטא הייקי שלו הוא כה חזק, עד שניתן לשמוע אותו במהלך הקריאה מן הדף:
"פעם כשהייתי עוד שטודנט בברלין, הייתי אוהב ביום ראשון ללכת בפארק גדול בשרלוטנבורג, ולהעיף עפיפונים בשמיים. שעפיפון זה כמו הנפש של האדם, שתמיד רוצה להיות בשמים. וכמו הנפש של האדם, שיש לה חוטים מניילון, וצורה של פרצוף של אדון היטלר. והייתי מעיף חזק ברוח, ויום אחד אני מעיף ומעיף, ולא מתרומם. אז אני רץ מאתיים שלוש-מאות מטר, ולא מתרומם העפיפון. רק נסחב על הארץ, בום בום, ונתקל באנשים ובאבנים ומתקמט. ואחר כך גם צועק, העפיפון: אוך אוך אוך.דש
ואז אני בודק ורואה שפרופסור קרל (זה אני, אבל לא הייתי אז פרופסור), הוא עשה טעות קטן. שזה לא עפיפון בכלל, זה אדון היטלר בעצמו. שהוא בא לפארק בשביל ללחוץ ידיים לבחירות, ובטעות הוא התחבר לחוט הניילון שלי.דש
ואז הוא ניקה את הבגדים שלו וירק את כל דשא שנכנס לו בפה ממה שסחבתי אותו שלוש מאות מטר קשור בחוט, ואמר: אדון יגיד לי מיד מאיזה מיעוט הוא, ואני יעשה לכם צרות גדול! ואמרתי לו, אדון היטלר, לא צריך מתרגז. תיקח דוגמא ממני שסחבתי אותך שלוש מאות מטר ולא התרומם באוויר בכלל, והיה מאוד כבד – והנה אני לא מתרגז בכלל.דש
אז הוא אמר לי: לא אותו דבר לסחוב ולהיות נסחב! מיעוט של אדוני בבקשה!דש
אז אני להגיד לו: שמי פרופ' קרל גוסטב, ואני כושי. וגם זאתי לו שיר קטן של ג'אז. וכמעט היה מצליח, והיה נחסך הרבה בעיה לעם יהודי, אבל מזל רע שבאותו יום הלך אדון היטלר לחנות תקליטים של מוזיקה כושי, וביקש לקנות תקליט עם שיר ששרתי לו כל כך יפה. ושר למוכר את השיר, והמוכר אמר: ממתי א-יידשע מאמע נחשב כושי?"
רשומות
אני מניח שהתכוונת לכיבוש הגרמני בצרפת.
השבמחקואין כמו עוזי וייל לרומם את רוחי בכל שעה ביום.