מוכרחים מתנה

רבות כבר נכתב במלאת שנה לעלייתו לאוויר של הבלוג. וכשאני אומר שרבות נכתב, כוונתי היא שאני כתבתי רבות. ואולם, העורך האכזר השליך לפח האשפה של הרשת חלק ניכר מן המלל שנשפך, ולאחר התערבותו הכירורגית לא נותר אלא הפוסט הקצר, התכליתי, הרזה והשרירי הזה. העורך האכזר הסביר כי מאוד חשוב שהפוסט יהיה בצלם כותבו.
-
מחשבות רבות ליוו את הבלוג בצעדיו הראשונים. עמלתי לא מעט מתוך ניסיון לגבש קול ושפה שיאפיינו אותו. כמובן שכשלתי כישלון חרוץ, ובדיעבד אחד ממקורות ההנאה שלי מהכתיבה כאן היה היעדרם של קול אחיד או שפה אחת.
-
אחד הכללים שקבעתי לעצמי בתחילת הדרך היה הימנעות מוחלטת משימוש במילה "אני" ומשימוש בכתיבה בגוף ראשון. ההנחה הייתה כי מאחר שממילא כתיבת בלוג היא פעולה נרקיסיסטית, זה יהיה מוגזם להעצים את האהבה העצמית עם דיבורים נוסח "אני אני אני". ובכן, עמדתי בכבוד בכלל הזה במשך שלושה פוסטים שלמים.
-
לאחרונה התחלתי לשים לב יותר ויותר שאחת התוצאות של הפרסומים בבלוג הזה היא הימנעות של חברים מלהציע מקומות להיפגש בהם, מתוך חשש שטעמם בקפה אינו עומד בסטנדרט הגבוה שהוצב, ומתוך חשש שהם יזכו לנחירות בוז אישיות או פומביות. ובכן, אין כל כך מה לדאוג. בדרך כלל אני סובל בשקט ושותה תה.
-

אם אני יכול להצביע על כישלון משמעותי של הבלוג בשנתו הראשונה, אזי מדובר בהצעות הנישואין ש(לא) קיבלתי בעקבותיו. הזמנתי כאן, בבוקסה למעלה מצד שמאל, כל דכפין להציע לי להיות איתו לנצח, ובמשך שנה שלמה קיבלתי הצעה אחת, אמנם מבחור חמוד להפליא, ואולם התברר שהמיועד היה מסובך בפלילים ובינתיים הוא אף איבד עצמו לדעת.-
-
=
-
תודה על תשומת הלב עד כה. לי היה כיף, מקווה שגם לכם. שואף להמשיך להיות כאן כל עוד יש מה להגיד.