היכונו לבואה של נבחרת הטריקולד

היום נבחרתנו הלאומית תעלה לכר הדשא בקרוק פארק בדבלין לחלקו הראשון של הקרב מול אירלנד על הכרטיס למונדיאל הבא עלינו לטובה. החתול שבפנים מתוח מן האפשרות שתישנה החרפה שהמיטה עלינו נבחרת מזרח-תיכונית פרימיטיבית לפני 16 שנה ומנעה מאיתנו לנסוע לטורניר בארצות הברית. לא שאנחנו כל כך אוהבים את האמריקאים, אבל זה כבר סיפור אחר.
גד
=
גד
יש להודות כי אנחנו לא כל כך מרשימים מאז המונדיאל הקודם ב-2006, אז הגענו לגמר והפסדנו לנבחרת איומה שהגיע לה לנצח אפילו פחות משהגיע לנו. הבעיה העיקרית, כמו שרועי אומר, היא ירידת היכולת המשמעותית במשחק הראש שלנו.



=

דש

כידוע, צרפתים לעולם ערוכים לקרב. אבל הצרפתים הם גם אלה שבוחרים את השדה בו הקרב ייערך.
גד
עפיפונים, ספרו היפה של רומן גארי, מתרחש ברובו בכפר קטן בחבל נורמנדי בתקופת הכיבוש הנאצי.
גד
גארי, אף שגוּדל מקטנותו כצרפתי (כפי שניתן ללמוד מ"הבטחה עם שחר" היפה, שנזקקתי לו כאן ושיש להניח שאזקק לו בעתיד) הוא יהודי יליד ליטא, ובמהלך המלחמה, בשרתו כטייס, הוא שהה בצפון אפריקה ובאנגליה. נראה שיש בביוגרפיה של גארי כדי לאפשר לו להתבונן בריחוק קל, ובעיקר בהומור, בצרפתים.
גד
=
גד
אחת הדמויות החביבות ב'עפיפונים', היא דמותו של מארסלן דוּפּרה, השף של המסעדה המקומית 'קְלוֹ ז'ולי'. דופרה עורר מחלוקת בכפר משום שהוא ניאות לבשל עבור הכובש הגרמני. הוא מצדו טען, שהוא שומר על הגחלת. בספר מתואר עימות בין מאזיֶה, נוטריון הכפר, לבין דופרה:

"'בוש והיכלם, דופרה. שעה שצרפת כולה אוכלת לפת שבדית, אתה מגיש לגרמנים כמהין וכבד אווז מפוטם. אתה יודע איך מכנים בסביבה את תפריט 'קלו ז'ולי' שלך? תפריט הקלון'.
...
'אני מחרבן עליך, מאזיֶה, אם אתם מטומטמים כל-כך שאינכם מבינים מה אני מנסה לעשות, צרפת אכן אבודה'.
'מה בדיוק אתה מנסה לעשות, מנוול שכמוך?'
איש לא שמע מעודו לשון כזאת בפי נוטריון.
'אני שומר על הגחלת', רטן דופרה.
'איזו גחלת? הגחלת של כתיתת סן-ז'ק בעירית? או של מרק סרטנים במִזְהַב ירקות? או של פוטית בקציפה של כרישה ושל מולית אדומה מטוגנת בפרחי קורנית? מיטב הנוער הצרפתי מתים מות גיבורים או נמקים במחנות שבויים, ואתה ... מקצפת של סולית בחמאה עם עשבי תיבול! סלט של זנבות סרטני נהר! ביום חמישי שעבר כיבדת את הכובש בכריכה של בשר סרטנים ותימוס של עגל, בנקניק של פירות הים בכמהין ואגוזי-בָּטנה, במקצפת כבדים מוזהבים באוכמניות...'
הוא הוציא ממחטה מכיסו והספיג את שפתיו. דומני כי ריר נזל מפיו".

=
גד
אבל אי אפשר לזלזל בגאוותו המקומית של השף. יום אחד הוא סיפר בזעזוע, ועם דמעות בעיניים, על מפגש לא נעים שהיה לו עם קצין גרמני:

"אתה יודע מה אמר לפני כמה ימים אחד האדונים האלה? הוא קם מהשולחן והכריז באוזני בחיוך: 'הֶר דופרה, הצבא הגרמני והמטבח הצרפתי, יחד נבנה את אירופה! אירופה שֶכּוֹחה יהיה גרמניה וניחוֹחהּ – צרפת! אתם תתנו לאירופה של העתיד מה שהיא מצפה לו מצרפת, ואנו נעשה את צרפת כולה לקלו ז'ולי גדולה אחת!' ועוד אמר: 'אתה יודע מה עשה הצבא הגרמני כשהגיע לקו מז'ינו? הוא עבר אותו! ואתה יודע מה הוא עשה כשהגיע אל קלו ז'ולי? הוא נעצר! חה, חה, חה! והוא צחק".

=
גד
בחלוף תקופה הגרמנים עצרו את דופרה לחקירה מעצר שנמשך שבוע. כששוחרר הצהיר דופרה, "איני מרכין ראשי לפניהם, זהו", וסירב לפרט. אמברואז פלֶרי, דודו של לודו המספר, העריך שדופרה נעצר משום שהגרמנים ניסו לחלץ ממנו מידע קולינארי יקר מפז:

הפריצים רצו לדעת איך עושים ארנבון-חוָה בחומץ פטל, חזה עוף קתדרלת-שארטר, בקיצור את כל התפריט מאלף עד תו, מבינים? אבל מארסלן (דופרה) הממזר סירב לדבר. עינו אותו עינויים קשים, אמבטיה וכל השאר, אבל הוא לא נשבר".