אברהם אברהם

לפני מספר חודשים, כשעוד הייתה תינוקת, שירה, בתו של רועי, לא חשה בטוב. הוריה לקחו אותה לבית החולים, ולאחר מספר שעות ביקשתי לברר מה שלומה.

רועי: אנחנו עדיין במיון. זו כנראה דלקת בדרכי השתן, אבל מחכים לתשובות סופות. כנראה שיאשפזו אותה לשלושה ימים. העיקר שזה לא לופוס

יפתח: אוי, מסכנה. שלא תשתין בשירותים ציבוריים. תופסים שם כולירות

רועי: כולירות יותר גרועות מאלה שאפשר לתפוס במיון?

יפתח: אולי תתפוס לי במיון (מקרב הרופאים) חתן?

רועי: יש פה רק רופאות ואחיות. אבל אולי נחפש לך איזה סניטר אתיופי

יפתח: איך אתה מבחין בין סניטר אתיופי למאבטח סודאני?

רועי: לאתיופי קוראים אברהם. לסודאני קוראים כושי

יפתח: ואיך קוראים לבן של הסניטר האתיופי?

רועי: אברהם

יפתח: ועל שם מי יקראו לנכד שיגדל בעזרת השם להיות סניטר?

רועי: על שם אחיו המנוח של אביו, אברהם

יפתח: לאשה שלו, שהוא ירצח מחר בערב, יש שם?

רועי: כן, המנוחה.

מהממת

"בדיזיין אנד דיבני, בן גוריון 9 ר"ג, מצאתי ספה ה ו ר ס ת!! רהיטים מדהימים מאיטליה במחירים ממש שפויים! בשוק" (ג'ודי שלום-ניר-מוזס מצייצת)

ישנן תיאוריות בלשניות, שהבלוג אינו בקי בהן, ובוודאי שהוא אינו יכול להגן עליהן, לפיהן השפה אינה רק מבטאת את רגשותינו, אלא רגשותינו מעוצבים על ידי השפה.

בספרו עיין ערך: אהבה דויד גרוסמן הציג את התזה הזו בשפתו היפה, תוך שהוא התייחס למילה "תיסכול":

"מילה זו איננה מופיעה באוצר המלים העברי עד אמצע שנות השבעים, ואמנם, עד שנשתלבה בשפת היום-יום לא היו האנשים הדוברים עברית-בלבד 'מתוסכלים'. הם היו, כמובן, 'נרגזים', הם היו 'מאוכזבים', הם חשו במפח נפש כלשהו במצבים מסויימים, אך את תחושת התיסכול עצמה הכירו במלוא חריפותה רק כשתורגמה המילה 'פראסטרישן' מן האנגלית, שדובריה זכו להיות 'מתוסכלים' זמן רב לפני דוברי העברית".

=

לאחרונה פגשתי בג'ינג'י מצוייר שהציג בפניי פיתוח של התזה הזו לחיים הדיגיטליים: הוא טען שהאמוטיקונים (ובעברית: רגשונים) בהם אנחנו עושים שימוש, למשל בסמסים או בג'יטוק, לא רק מבטאים את מנעד התחושות העולות בנו במהלך השיחות, אלא הם מגדירים אותו.

שוק הבשר הסטרייטי אינו מוכר לי, אבל באטרף כאשר אתה נתקל בכרטיס של בחור שמצא חן בעיניך, אתה יכול לסמן לו שאתה מעוניין גם מבלי לפתוח עמו בשיחה, וזאת באמצעות השארת "עקבות". העקבות הגרפיות שניתן להשאיר אמורות לבטא רגש או מסר מסויים לאותו פרטנר פוטנציאלי עמו כלל לא שוחחת. בין העקבות הללו ניתן למצוא סמיילי עם חיוך רחב שמשמעו "החיוך שלך מקסים", סמיילי עם כובע מצחיה שמשמעו "אתה חמוד", ציור של עגלת תינוקות שמשמעו "תעשה לי ילד" וציור של נעל עקב שמשמעו "מהממת".

=

לפני מספר ימים ג'ודי צייצה והמליצה בחום על חנות בה היא מצאה ספה הורסת. זמן קצר לאחר מכן, היא צייצה על חברה משה דץ:

"דץ נהיה חתיך הורס!!!!!!"

טרם זכיתי לצפות בתמונות, אבל דיווחה של ג'ודי הזכיר לי עד כמה אסירי תודה עלינו להיות על השפה אותה אנחנו דוברים, שפה שאנו עדים להשתכללותה מיום ליום.

הרי עד לפני שנים לא רבות כאשר צפינו בתמונותיו של משה דץ, ראינו גבר יפה, או נאה, סקסי ומושך, חטוב ובנוי לתלפיות. אבל גבר הורס? ללא השפה העברית המתחדשת לא היינו זוכים לחזות בפלא הזה.