לוגיקה א'

יש לי הרגל, רע להפליא, לקרוא בימי שישי את דברי ההבל של מנחם בן שמפורסמים, אין לי מושג מדוע, במוסף התרבות של "מעריב". לרשימותיו התוודעתי לפני שנים מספר, עוד לפני שהוא הגיע לבית "האח הגדול" והפך לכוכב על, כהגדרתו.

גד
מדוע אני עושה כן? אני משער שבקריאת הגיגיו, ובזעזוע הרב שמתלווה אליה, אני מכונן את עצמי מדי שבוע מחדש כסובייקט חכם יותר, מוסרי יותר וטוב יותר.

גד
מאז הפסקתי לעבוד במקום בו נתתי שירות לציבור הרחב עד מאוד ("סופר פארם"; וכמו שהבוסית שלי דאז אמרה: "אנחנו לא עושים סלקציה בכניסה"), רוב האנשים עמם אני בא במגע הם אנשים טובים, נחמדים ומנומסים. אפילו התגובות בבלוג הזה, בניגוד למקומות אחרים, הן חביבות למדי. הדבר הכי קשה שאמרו עלי עד כה בתגובות הוא שאני עורך-דין. אם כך, בנוסף לאמור לעיל, קריאת רשימותיו של בן מאפשרת לי להתוודע אל "האחר".

גד
=

דש
אף על פי שאני לא בטוח שיהיה זה חכם להתייחס לדבריו של בן מהיום, אעשה זאת ואקווה שלהבא אצליח להתאפק. וכמו שעושים עורכי דין, כשהם רוצים לנפח את כתבי טענותיהם באופן שיצדיק את שכר הטרחה שהם גובים מלקוחותיהם, אטען כי מפאת חשיבות הדברים יש להביאם כלשונם:

"קשת וערוץ 3 לא מפסיקים לדחוף לנו את ההומוסקסואליות לפרצוף באלף דרכים, אבל ממש לא מאפשרים דיון פתוח אמיתי בהתנגדות לתופעה, וכל זה הולך ומחמיר. וכולנו מכירים את הדוגמאות. לכן צריך לחזור ולומר: לדחוף לנו את ההומוסקסואליות לפנים (לא את ההומואים, שחלקם מקסימים, כמובן, כולל אוחובסקי ופוקס) פירושו לנסות להשחית דור שלם במצע נפשי ומיני שקרי, הגורס שכל אדם צריך למצוא כביכול את הזהות המינית שלו, וכאילו ההומוסקסואליות היא אופציה. היא לא אופציה. היא עיוות ממדרגה ראשונה, הגורר אינספור סוגי מסכנות ואומללות (ובין השאר, עצם ההימנעות מעוררת הרחמים מתענוגות הנשים. למה, למען השם, להעדיף חורים גבריים עגמומיים על חורי האישה שנבראו למעננו). שמחתי, על כל פנים, שאיתן פוקס אמר בריאיון איתו ב'7 לילות' לאיתי. סגל - גם הוא הומו על פי הצהרתו, איזה קסם - שאם הוא יבגוד בגל, זה יהיה עם אישה (שירי ארצי, מתברר, מצאה חן בעיניו). איתן, אתה בדרך הנכונה. הרי זה מה שאני אומר תמיד: כל מה שההומואים צריכים הוא אישה שתדליק אותם. אילו יכולתי, הייתי מקצה לכל הומו מטפלת מינית סקסית חינם".

ובכן, בן מֵלִין שדוחפים לו את ההומוסקסואליות לפרצוף. ולאן הוא מעוניין שידחפו לו אותה? לתחת?
ד

=

ד
נפלאות הן דרכי האטימולוגיה. אם בכל "הומופוב" מסתתר "הומו" קטן ומבוהל, הרי שב"מִיזוֹגֵן" לא מסתתרת אשה, אלא, לכל היותר, ניתן לזהות בו שבריר של וגינה.

דש
=

גד
ההומופוביה של בן נדונה מספיק במקומות אחרים, ואין לי עניין להתייחס אליה (מה גם שיתכן שאת העונש שלו הוא כבר קיבל בסברו שגל אוחובסקי ואיתן פוקס הם מקסימים). אבל המיזוגניה שלו, שבאה לידי ביטוי בטקסט הזה (וכמובן, לא רק בו) היא איומה ונוראה, ודורשת התייחסות. מאיפה באה לבן ההשקפה שהאשה מתאפיינת בְחוֹרִים שנבראו למען הגברים? בן העלה על דעתו שחורי האשה נבראו דווקא למען האשה עצמה? ומי אמר לו שחוריה של האשה אינם עגמומיים? כעובד סופר פארם לשעבר אני יכול לדווח לו שהתכשירים שרבות מהנשים קונות אומרים אחרת.

גד
=

גד
יש בכתיבה של בן שילוב מעניין של אגוצנטריות ויכולת לוקה בחסר בביצוע היקשים לוגיים: הוא מתבונן בעצמו, ואז מניח שתוצאות התצפית נכונות לגבי כל המין האנושי. הוא (לא) אוהב נשים, ונמשך לגופן, ומסיק מכך שכל הגברים בעולם (לא) אוהבים נשים ונמשכים לגופן, בדיוק בדרכו שלו. הנשים, כמובן, אינן נכללות בחשיבה האינדוקטיבית הזו. הן רק מושא תשוקה ובמקרה הטוב גם מכשיר לגאולת תינוקות הומואים שנשבו.

פינת הצרחנות

לא מסובך במיוחד להיכנס במנחם בן. ואולם החתול שבפנים אינו נרתע ממלאכות פשוטות. במאמר שפרסם היום הוא שם עצמו, כך נראה, הממונה על הגנת הצרכן. בביקורת קצרה על תכנית הטלוויזיה "מחוברות" הוא מתריע:

"הנה דוגמה להבל, שאף אחד לא מוחה עליו: ליאת בר-און (אחת המשתתפות בתכנית) אומרת לחבר שלה ש'בנים אוהבים אצל בנות תחת של בן, לא תחת של בת', והחבר מאשר. אבל מה פתאום? מדובר בהטעיית הציבור ובסוג של הדחה סמויה לטעם הומוסקסואלי. כי מי שאוהב נשים באמת אוהב מאוד תחת נשי, בתנאי שהנושאת שלו היא אישה, כמובן, ולא גבר חס וחלילה".

=

יש משהו מסקרן ברומאן החדש של רון לשם. נתקלתי באיש לראשונה בצבא כאשר הוא נתן הרצאה בנושא עליו היה אמון. הוא מרצה מחונן. ב"אם יש גן עדן" הוא הראה, לדעתי, כישורי תחקיר מרשימים, הן ביחס לחיי החיילים בלבנון בסוף שנות התשעים והן ביחס לעשרות הכינויים להומואים שלוקטו יחדיו (ניתן למצוא כאן). ואולי עכשיו הוא יראה כישורים ספרותיים. אולי.

היום ב"מעריב" מדווח (מפי כרמית ספיר-ויץ) על הספר החדש. לא אטריד אתכם בניסיון לסמן את המשפטים שמקורם ביחצ"ן. זו לא הסיבה להבאת הדברים:

"חגיגות רון לשם בעיצומן: לאחר השקת 'אם יש גן עדן' בברזיל ובקוריאה, חזר לשם לארץ לרגל צאת ספרו השני 'מגילת זכויות הירח' (זמורה ביתן). בשלב זה אפשר לשכוח ממסע הופעות: לשם לא יערוך ראיונות בכלי התקשורת ויפנה את הבמה לספר עצמו. עיקר פעילותו תתמקד במפגשי קוראים אישיים ובהרצאות על הספר בקרב מוכרי ספרים: כבר בשבוע הבא ירצה לשם בכנס של 80 מנהלי החנויות של רשת צומת ספרים ורשת סטימצקי. הוצאת זמורה ביתן תשיק לכבוד הספר החדש אתר אינטרנט. באתר תינתן לקוראים הזדמנות לנהל שיח בנושא הספר, יועלו בו טקסטים על תהליך יצירת הספר, חומרים בלעדיים שלשם יכתוב לאתר, קטעי וידאו רלוונטיים, תמונות ועוד".