סיפור לשבת למשפטנים (ולבורגנים משועממים אחרים)

היה היה פעם, בעיר סבירה, גר לו איש אחד, איש סביר. האיש הסביר גר בבית סביר עם דלת סבירה וחלונות סבירים. הייתה לו אישה סבירה ושני ילדים סבירים. ובלילות הוא היה ישן במיטה הסבירה שלו וחולם חלומות סבירים-סבירים.
-
יום אחד, קם האיש הסביר בבוקר סביר, נעל נעלים סבירות, לבש חולצה סבירה ומכנסים סבירים. לראשו חבש כובע סביר ויצא החוצה. האיש הסביר נכנס לאוטו הסביר שלו ונסע בכביש הסביר. מצד אחד של הכביש ראה האיש ים סביר ומצד שני המון פרחים סבירים. זה היה יום יפה, והאיש הסביר שמח ושר שירים סבירים ועישן סיגריה סבירה עם עשן סביר.
-
ואז ראה האיש הסביר שעל שפת הכביש עומד איש מידתי. האיש הסביר עצר את האוטו הסביר שלו ושאל את האיש המידתי:
-
"היי, איש מידתי, מה אתה עושה פה?"
-
"אני?" אמר האיש המידתי, "אני מפסק דין אחר".

אדם בלילה בעיר זרה

ונתחיל עם מתנה לחג:

רועי עצבני, אני בעיקר משועשע.

בהתחלה חשבתי שמה שאוחובסקי אומר הוא, שכדאי להיות הומואים, משום שאדם סטרייט בלילה בעיר זרה יכול להשיג רק סקס בתשלום, ואילו אדם הומו בעיר זרה יילך לגיי-באר מקומי, בו יפגוש אינספור הומואים שע'לילות* שישמחו לעשות את אותו הדבר אבל ללא תשלום.

אני לא בטוח מי אמור להיעלב יותר מטיעון כזה – הומואים או סטרייטים.

אבל אחר כך חשבתי והגעתי למסקנה שמה שאוחובסקי אומר הוא אחר. הוא לא חושב שסטרייטים באמת נוהגים לשלם עבור סקס כשהם שוהים לבד בחו"ל. ההיפך: הוא מדבר על הבדידות של הסטרייטים שכמובן לא יבקשו את השירות האדיב של היצאניות המקומיות. לעומת זאת, הוא אומר, בגלל האופי הקוסמופוליטי שיש לקהילה, ההומואים ימצאו חברה ביתר קלות במקומות הידועים.

כמובן, לא אגן על המופע המביך של אוחובסקי.

=

שלום חנוך התחיל את חייו המוזיקליים בגיל מאוד צעיר. בגיל 14 הוא כבר כתב את "לילה". הוא שירת בלהקת הנח"ל, לאחר מכן הלחין לאריק איינשטין אלבום שלם ("מזל הגדי") וגם את "פראג" המהפנט, הצטרף ל"שלושרים" ואז חזר לעבוד עם אריק איינשטיין ולהקליט את "שבלול" ו"פלסטלינה" המהפכניים.

בשנת 1971, בגיל 25, חנוך כנראה הרגיש שלא נותרה פסגה בארץ שהוא טרם כבש. הוא נסע ללונדון בניסיון לפתוח בקריירה בינלאומית. יש להניח שלא מדובר בתקופה מאושרת בחייו של חנוך. בריאיון רדיופוני שנתן לא מכבר סיפר על הקשיים שהיו לו לכתוב בשפה שאינה שפת אמו. הוא מצא את עצמו כותב שירים בחברת מילונים, כאשר התוצאה אינה בסטנדרט שהורגל לו.

גם יהונתן גפן, ששהה באותה העת בלימודים בלונדון, מעיד:

"מייקל בא ושם תקליט, ברק נדלק בחוץ,

ושלום מדבר אנגלית כמו שבקיבוץ...

והוא הראה לי את העיר ומאיה שגדלה,

האנשים בריאים אבל השמש כאן חולה"

(יונתן סע הביתה; לחן: נפתלי אלטר).

לאחר שנתיים חנוך חזר ארצה. החווייה הלונדונית של חנוך מתוארת בלא מעט משיריו. אחד היפים שבהם, שיצא באלבום "אדם בתוך עצמו" הוא "עיר זרה", בו נכתב בין היתר:

"אדם בלילה בעיר זרה -

איך הבתים נראים לו?

צללים פושטים ולובשים צורה -

את מה הם מציירים לו?

איך הרחובות עוברים לו?

את מה הם מזכירים לו?

אדם בלילה בעיר זרה -

גם בדידותו אחרת.

רגליו פוסעות בלי מטרה

זהיר, נוגעות בדרך,

עלים שטים בזרם

רכבת לא עוצרת."

=

לצערי לא מצאתי את "עיר זרה" זמין ברשת, אז נחזור לקול שקורא ליהונתן גפן לחזור הביתה.





*הבלוג מנסה לכתוב בתעתיק ערבי תקני. "שע'לילות" יש לקרוא כ"שרלילות". "שע'ל" (shurul) היא "עבודה", ואילו שע'לילה, כך נראה, היא "בחורה עובדת". אמנם השע'לילה מתירנית מינית אבל יש לי התחושה שבדרך כלל היא לא תבקש תמורה כספית.