1. ישנו אוכל שטעמו הטוב עומד בניגוד מוחלט למראהו הנורא.
2. אם בביצים שבישלתם נוצר קרום אפרפר בין החלמון לחלבון – תדעו שכשלתם, ואולי מוטב שתצומו.
=
=
-
בפונטנלה, ספרו המצחיק של מאיר שלו, מספר מיכאל על משפחתו בכפר, ובין היתר הוא מרחיב על ענייני צמחונות שהיכו באמו.
"לא ברור לי אם הצמחונות הטריפה אותה או שהטירוף צימחֵן אותה, או שמדובר במִתאם פשוט, מהסוג החביב על רחל (דודתו של מיכאל), שלפיו, כמו צמדי תכונות אחרים - כישרון טכני וצליעה, למשל, או מוח-של-ציפור וקול רם – גם השיגעון וגם הצמחונות אוהבים ללכת יד ביד, וכשהם מוצאים את עצמם מקננים באותו אדם עצמו, מיד הם נופלים זה בזרועות זה ולשמחתם אין די".
אמו של מיכאל לא הייתה הצמחונית היחידה בכפר.
"בכפר חי אז יהודי אחד ושמו נתן פריישטט, שהיה פציפיסט, צמחוני, נגר וקומוניסט, ולפי הגדרתו שלו, 'צמחוני מטעמי פציפיזם וקומוניסט מטעמי בריאות'. כנגר, שימח פריישטט את ילדי הכפר בצעצועי עץ נחמדים. כקומוניסט, סיפר להם סיפורים חינוכיים-מבדחים על ילדותו של סטלין, וכצמחוני, כתב בעלון הכפר טור קבוע ושמו: 'שור אבוס וארוחת ירק'. אני זוכר מעט מן הכתוב בגזירי העלון הזה, שנכרכו ונשמרו בביתנו: 'חמש ארוחות קטנות ביום עדיפות משלוש גדולות', כתב פריישטט, 'וטובות מהֵנה שלוש ארוחות קטנות'.
-
כל ערב סיפר פריישטט סיפורים ארוכים לאשתו, ותמיד פתח אותם במלים: את זוכרת, יהודית...' ובימים נשא נאומים ארוכים באוזני כל מי שלמזלו הרע נקרה על דרכו, ותמיד פתח אותם ב'שמע נא...'. באסיפת הכפר דרש להוציא את התרנגולות מסוללות ההטלה אל החופש היחסי של החצרות ולהחתים כל רפתן על התחייבות ש'בשום תנאי' לא יוציא חולבת לשחיטה.
-
הוא עצמו לא החזיק בהמות, זולתי חמור קפריסאי ענקי, 'עוג' שמו. 'עוג הוא חמור מיוחד במינו', סיפרה לי רחל, 'הן בתור חמור, והן מתוך ההזדהות שחש כלפי בעליו – היה צמחוני גם הוא, ואם תחשוב על זה טוב טוב, מיכאל, תראה שזה אותו הדבר'. ופריישטט היה גאה מאוד ב'עוג' שלו, ציין שמעולם לא נכלא ולא הוצלף, ונקשר רק בימים שהיה מיוחם, וגם זאת על פי בקשתו שלו".
רשומות
