"רעש לבן" הוא שיר מצויין באלבום מצויין.
ובכל זאת כל האזנה לו, עם כל העונג שהיא מסיבה, מכאיבה באוזן.
ניתן לספור במהלך השיר הזה לא פחות מחמש טעויות בעברית (חפשו לבד. מצד אחד זה מכאיב, מצד שני זה כיף).
כל האזנה לשיר גורמת לי לרצות לתפוס את סחרוף בצווארון חולצתו ולצעוק עליו: "איפה לעזאזל פגשת בחייך דגש חזק אחרי צֵירה? ומה עם כבודן של אותיות בומ"פ? הן זבל?! ומאיפה הרשעות הזו כלפי בגד כפ"ת?! גועל נפש!".
האזנה לשיר "הזיות" (אשר אף הוא אינו חף משגיאות), שבא אחריו באלבום "סימנים של חולשה", בדרך כלל מרגיעה אותי והודפת את אותם דחפים אלימים.
ובכל זאת יש מקום לתהות כיצד זה אלבום שניכרת בו השפעה של סמים, קלים או קשים, אינו יודע מה זה שווא מרחף.
=
בסוף שנות השמונים היועץ הלשוני גורש מאולפן ההקלטות. הזמרים-היוצרים שתפסו את הבמה באותה העת לא שמרו על העברית המושלמת של הזמרים המבצעים שבלטו עד אז. רוב הזמרים-היוצרים שומרים על סלקטיביות לא בהירה בשפתם. בשורה הראשונה ב"זמנך עבר", למשל, אהוד בנאי משלב בין הקפדה לא מובנת מאליה כשהוא שר "בַּחֲלומִי חזרתי", לבין שגיאה כשהוא שר "לְבֵּית הספר התיכון".
=
ניתן לומר שבחירתם של הזמרים-היוצרים היא טבעית. רוקנרול הוא עולם שלם שכולל מלים, לחנים, עיבודים וגם הגשה. ובאותה המידה שבאותו הזמן ויתרו על המלים הפיוטיות, יחסית, של המוזיקה הפופולארית שנהגה עד אז, כך הם גם ויתרו על ההקפדה בהגיית אותה עברית.
ואכן, במבט לאחור, כמעט בלתי נתפס לחשוב שלפני מעט יותר מעשרים שנה עמד בראש מצעד הפזמונים שיר עם מלים מורכבות כמו "אתה לי ארץ" (מלים: יורם טהר-לב). ואולי המלים הן לא באמת מורכבות, אבל נראה שהן היו מעורפלות די הצורך כדי שאף אחד ממעריציה של ירדנה ארזי לא ישים לב שמדובר בשיר על זיונים.
נראה כי את "כוכב נולד" (עד כמה שיצא לי לשמוע), תכנית שיחד עם המסיקות בישרה על שובם של הזמרים המבצעים, מלווה יועץ לשוני. אבל מאחר שהעברית של המתמודדים היא כל כך ירודה התוצאה נעה בין תמוהה למשעשעת.
=
אז יתכן שרוקנרול אינו סובל הקפדה על עברית טובה. אבל מאידך, חמי רודנר טוען שבכלל אין רוקנרול בעברית. ואם ככה – למה שאני אסבול?
=
רשומות
