מסופר על פרנק זאפה שנקבעה לו הופעה בגרמניה. הוא עלה על הבמה, הניף את ידו, והחל לקרוא "זיג הייל" לעבר הקהל. הקהל הגיב בהלם. זאפה המשיך בקריאות שלוּווּ בתנועות ידו, כאשר אט אט הקהל התחיל להתמסר ולהשתלהב, ולהגיב בקריאות ובתנועות דומות. לאחר שחלף פרק זמן שבו הקהל קרא "זיג הייל" זאפה אמר, "ידעתי שהם לא השתנו", ירד מן הבמה וביטל את ההופעה.
כג
בסיפור הזה נזכרתי כאשר שהיתי באצטדיון רמת-גן בהופעה של לאונרד כהן וראיתי קהל של 50,000 איש מניף ידיים (וסטיקלייטים) באוויר וקורא:
בסיפור הזה נזכרתי כאשר שהיתי באצטדיון רמת-גן בהופעה של לאונרד כהן וראיתי קהל של 50,000 איש מניף ידיים (וסטיקלייטים) באוויר וקורא:
"First we take Manhattan, then we take Berlin".
=
גד
ברגע אחד במהלך ההופעה, הסתכלתי על המראה היפה של האצטדיון המלא באנשים ואמרתי לחברי, "תראה, יש כאן שני מנדטים". הוא אמר, "לא סתם, אלה שני מנדטים חשובים". הוא התכוון לומר, אני מניח, שמדובר בשני מנדטים של מצביעי מרצ פוטנציאליים. אני לעומתו מניח שמדובר בשני מנדטים של מצביעי מרצ פוטנציאליים שהצביעו כמו אידיוטיים לקדימה.
ברגע אחד במהלך ההופעה, הסתכלתי על המראה היפה של האצטדיון המלא באנשים ואמרתי לחברי, "תראה, יש כאן שני מנדטים". הוא אמר, "לא סתם, אלה שני מנדטים חשובים". הוא התכוון לומר, אני מניח, שמדובר בשני מנדטים של מצביעי מרצ פוטנציאליים. אני לעומתו מניח שמדובר בשני מנדטים של מצביעי מרצ פוטנציאליים שהצביעו כמו אידיוטיים לקדימה.
כג
=
חי
מספר ימים קודם לכן נדחסתי עם רבים בדיזינגוף סנטר בהמתנה להיפתח הדלתות של אולם 1 בקולנוע "לב" בו מוקרן בימים אלה הסרט החדש (והמצויין) של קוונטין טרנטינו. אני מניח שאותם האנשים שצפו ויצפו בסרט החדש של טרנטינו – לפחות בקולנוע "לב" – הם האנשים שגם היו בהופעה של לאונרד כהן, רק שלהופעה הם באו עם ההורים שלהם.
מספר ימים קודם לכן נדחסתי עם רבים בדיזינגוף סנטר בהמתנה להיפתח הדלתות של אולם 1 בקולנוע "לב" בו מוקרן בימים אלה הסרט החדש (והמצויין) של קוונטין טרנטינו. אני מניח שאותם האנשים שצפו ויצפו בסרט החדש של טרנטינו – לפחות בקולנוע "לב" – הם האנשים שגם היו בהופעה של לאונרד כהן, רק שלהופעה הם באו עם ההורים שלהם.
כג
=
=
דש
נוהגים לבקר את השמאלנים על כך שהם נוהגים לשבת בבתי קפה (וכנראה ללכת לקולנוע או להופעות יקרות מדי). ישיבה בבתי קפה מסמלת, יש להניח, אדישות, התנכרות או סתם חוסר מעש. במידה רבה זה נכון. אבל בעצם, כשחושבים על זה, מי כן מגלה אקטיביות אזרחית יוצאת דופן חוץ מחרדים ומתנחלים שפועלים מכוח ציווי אלוהי (או מכוח ציווי שמתחזה לכזה) או מעטים אחרים שנראה שתקוע להם משהו בתחת והם אפילו לא נהנים מזה?
נוהגים לבקר את השמאלנים על כך שהם נוהגים לשבת בבתי קפה (וכנראה ללכת לקולנוע או להופעות יקרות מדי). ישיבה בבתי קפה מסמלת, יש להניח, אדישות, התנכרות או סתם חוסר מעש. במידה רבה זה נכון. אבל בעצם, כשחושבים על זה, מי כן מגלה אקטיביות אזרחית יוצאת דופן חוץ מחרדים ומתנחלים שפועלים מכוח ציווי אלוהי (או מכוח ציווי שמתחזה לכזה) או מעטים אחרים שנראה שתקוע להם משהו בתחת והם אפילו לא נהנים מזה?
=
גד
כריסטופר אישרווד, סופר אנגלי שנולד בראשית המאה העשרים וזכה לגור בברלין במשך ארבע שנים בסוף תקופת רפובליקת ויימאר, כתב בספרו היפה פרידה מברלין את זכרונותיו מאותה תקופה (תרגום: שאול לוין). אישרוורד ישב כנראה לא מעט בבתי קפה, והוא מביא מחוויותיו. ניכר מהן כי בגרמניה של אז ישיבה בבתי קפה לא הייתה נחלתו של השמאל הליברלי בלבד, אלא של כל צבעי הקשת הפוליטית:
"נשמע במקרה בבית קפה: צעיר נאצי יושב עם חברתו: הם דנים בעתיד המפלגה. הנאצי שיכור.
'בסדר, אני יודע שננצח', הוא קורא בקוצר רוח, 'אבל זה לא מספיק!' הוא הולם באגרופו בשולחן: 'צריך להישפך דם!'
הבחורה מלטפת את זרועו בתנועה מפייסת. היא מנסה לשכנע אותו ללכת הביתה. 'ברור, חמוד, ברור שיישפך', היא הומה בקולה המרגיע, 'המנהיג הבטיח את זה במצע שלנו'".
אם כך, בתי קפה לא נועדו אך לאנשים שמתנזרים מפוליטיקה, אלא דווקא גם לאנשים שעוסקים בפוליטיקה. וכולם זוכרים שבגרמניה היטלר ניסה לבצע הפיכה במרתף בירה.
גד
=
גד
בארץ, להבנתי, מצביעי השמאל מתאפיינים בהשתייכות לשכבה סוציו-אקונומית גבוהה יותר. כלומר, הסיבה ששמאלנים נוהגים לשבת בבתי קפה היא אותם הסיבה שכלבים נוהגים לעשות את אשר נוהגים לעשות: כי הם יכולים.
רשומות
