ביקשת חדק - קיבלת כל הפיל

מעשה שהיה כך היה (ויתכן שלא היה): ל-א' היה שותף חדש לדירה, שותף שהוא לא הכיר קודם לכן. חלף זמן מה ו-א' התחיל לחשוד שהשותף שלו הומו. לא שהדבר הפריע ל-א', ולא שהוא חש איום על גבריותו, אבל א' היה סקרן לדעת.
גד
א' זימן לביתו את זוג חבריו מנשה ואלברט על מנת שאלה יערכו סיור קצר בחדרו של השותף, ירחרחו ויפעילו את יתר החושים והמכשירים העומדים לרשותם ולרשות אנשים שכמותם, וידווחו לו האמנם חשדו מבוסס. מנשה ואלברט נכנסו לחדרו של השותף ויצאו לאחר עשר שניות בהכרזה משותפת: "הוא הומו".

כג
"איך אתם יודעים?", שאל א', תמה על יעילות ומהירות התחקיר.

גד
"לפי דגל הגאווה על הקיר", הם הסבירו.
גד
=
גד
ביקרתי לראשונה בדירתו של א' (א' חדש, לא זה מהסיפור הקודם) לאחר מספר חודשים של היכרות. חשדתי בנטיותיו הלא-טבעיות של א' כבר בפעם הראשונה בה ראיתיו, אולם הנושא לא עלה – לא מצדי ולא מצדו, לא ביחס אלי ולא ביחס אליו.
גד
ניתן לומר כי בעת שהותנו בסלון דירתו נכח יחד איתנו פיל ענק בצבע ורוד. השאלה הייתה אם מי מאיתנו יתייחס לנוכחותו של אותו פיל.
גד
א' הלך רגע למטבח ואני נשארתי בסלון לסקור את הדיסקייה שלו. עד ש-א' חזר לסלון כבר אספתי די מידע שתמך בהערכותיי הראשוניות. החלטתי לפתוח בחקירה נגדית.

יפתח: "יש לך דיסק של ריטה!"

גד
א': "כן, ריטה היא זמרת מצויינת"

דש
יפתח: "ויש לך דיסק של סלין דיון!"

דש
הטון בו נאמרו הדברים היה חד משמעי והוא נשא עמו אישום חמור. בשלב הזה, לפי ציפיותיי, היה על א' להישבר ולהתוודות, "כן! אני הומו! עלית עלי!"

גד
במקום זה א' השיב, "כן, אבל תשים לב שזה דיסק של השירים שלה בצרפתית".
גד
אפשר לומר ש-א' אכן הודה באותו רגע באישומים שכוונו כלפיו, אולם לפיל הענק בצבע הורוד הוא לא התייחס.

גד
את שארית הערב בילינו בצפייה במשחק כדורגל.
גד

גד

בתמונות: פיל ורוד על רקע גן החשמל

=
גד
א' (א' חדש, לא זה מהסיפור הקודם, וגם לא מזה שקדם לו) הלך להופעתה החדשה של ירדנה ארזי (או "ירדנה", כפי שהוא קורא לה), וחזר נרגש. הוא הודיע מיד שהוא שוקל לשוב ולצפות במופע.
גד
שאלתי אותו אם בזמן אמת הוא העדיף את ארזי על פני עפרה חזה (או "עפרה", כפי שהוא קורא לה), והוא השיב שברור שלא, ושחזה הייתה הרבה יותר מוכשרת.
גד
וכך שיחתנו גלשה מזמרת אחת לאחרת.
גד
אני דיברתי בשבחה של סזריה אבורה, ואף הפניתי אותו לשיר יפה כדוגמא.
גד
א' הכיר את אבורה ואמר בתגובה, "סזריה חביבה, אבל לא מרגשת כמו מרסדס הגדולה". הוא התכוון, כמובן, למרסדס סוסה.
גד
"אני מקנא בך", אמרתי לו, "על כך שאתה מכיר את כולן באופן כה עמוק ואישי, שאתה מרשה לעצמך להתייחס אליהן בשמן הפרטי".
גד
ועכשיו אצא בפנייה לקהל: אשמח לקבל בתגובות הסבר על שום מה ולמה הומואים מתייחסים לכל זמרת אהובה עליהם בשמה הפרטי בלבד. בין בעלי ההסברים הטובים ביותר יוגרל שם משפחתה של ריטה.
גד
=
כג
לפני זמן מה א' (א' חדש, לא זה מהסיפור הקודם, וגם לא מאלה שקדמו לו) הודיע, "אל תשאל אותי למה, אבל אתמול הטלוויזיה בחדר השינה הייתה פתוחה על VH1. מצאנו את עצמנו בוהים בזה, ומיד רציתי לדווח לך:


דש

א' גם הפנה אותי לתגובה של אחד הגולשים ביוטיוב שבאדיבותו נתן אנליזה לחברי הווילג' פיפל:

Cowboy – Queer
Indian – Queer
Armed Forces Guy (Sailor) - Queer
Biker - Surprisingly Not Gay
Police Man - Again Surprisingly Not Gay
Construction Guy - Not Gay

אודה שלא שרדתי יותר מדקה וחצי של הקליפ הזה. כל אחד מן הקוראים מוזמן לדווח כמה זמן הוא שרד, והוא גם מוזמן לערוך אנליזה משלו לחברי הלהקה.
גד
אגב, הסיפור של א' נראה לי קצת לא אמין. לדעתי הוא לא צפה בקליפ הזה בערוץ VH1, אלא דווקא בערוץ HIV.

כג

גד

=

תודה לאבשי (לא א' מכל אחד מארבעת הסיפורים הקודמים) על מלאכת הצילום והרעיון לכותרת, ותודה לפינק פלויד על שירותי הדוגמנות.

כג

גם אתה אינך יודע - והולך

בימים אלה, כשאני הולך ברחוב וסובל מהחום, אני נזכר בקביעתו של מיכה שטרית, שמושרת על ידי ברי סחרוף בקצב הַכְתָּבָה:

"בתל-אביב אין סתיו".

האמת היא שהקביעה הזו לא מדוייקת לחלוטין. יתכן שמבחינה אקלימית זה נכון, אבל ישנה עונה, שמתחילה עם חגי תשרי, שאולי לא ראויה להיקרא "סתיו", אבל היא גם לא לחלוטין קיץ. אולי היא צריכה להיקרא "עכשיו צריך להיות סתיו". בעונה הזו* אני נזכר בשיר "עיר של קיץ".

*משפטנים חנונים היו מכנים את העונה הזו "סתיו קונסטרוקטיבי", אבל אנחנו לא כאלה.

כג
=

כג
ברי סחרוף לא סובל מחוסר טסטוסטרון. יש להניח שזה אחד מקסמיו. ואכן, בהתאם לכך, לפחות ב"עיר של קיץ", מערכת היחסים המתוארת היא נטולת ניואנסים. כולה רצופה ימים של קיץ או חורף, בלי אביב ובלי סתיו. וגם דיבורים זה עסק מיותר למדי. מה רע לחזור לימי האדם הקדמון?

"ועכשיו לאכול לשתות מהיין
ואחר כך נרקוד ונעלה אליי הבית
ועכשיו לצעוק ואחר כך ליפול
ליפול בשקט ליפול בין זרועותייך".

=

גד
הביטוי "ונעלה אלי הַבַּיִת" הוא חשוב בעניין הזה.

גד
(הן הצורה "הַבַּיִת" והן הצורה "הביתה" הן תקינות בעברית. בעיני ב"הביתה" יש כפל מיותר – די בשימוש בה' הידיעה בתחילת המילה או ב-ה' המגמה בסופה. אין צורך בשימוש הכפול. אבל התנ"ך מכיר גם ב"הביתה", גם ב"הבית" וגם ב"בָּיְתָה", ולכן לא אלין).

גד
הצורה "הַבַּיִת", כך אני חש, מזוהה עם ערסים, וערסים כידוע לא מזוהים עם מודעות פמיניסטית עמוקה. הצורה הזו קשוחה וגברית מאוד, להבדיל מהמילה "הביתה" שמתאפיינת ברכות, ואולי אפילו בנשיות. דני רובס לא היה יכול לבוא הַבַּיִת מהלילה לחבק את אהובתו אליו קרוב. וגם נראה שכשירדנה ארזי (עם מילותיו של אהוד מנור) ביקשה שֶיוּשם קץ למלחמת לבנון הראשונה, היא הייתה חייבת להשתמש במילה הממיסה והמכניעה "הביתה".

גד
וכך, הגברת אליה כותבים שטרית את סחרוף יודעת טוב מאוד שכאשר נעלה אלי הבית לא יהיו שם שיחות על "יחסינו לאן?".

גד
=

גד
בספרו החדש של נסים קלדרון "יום שני – על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך" הוא אומר:

"יש באקלים הישראלי הרבה מאוד פזמוני סתיו, אבל מעט מאוד סתיו של ממש".

=

גד

יעקב אורלנד, כך נראה, בא ממקום אחר. הוא חש בסתיו, אם לא באוויר אז בליבו (לחן: מרדכי זעירא).

ודייק

"רעש לבן" הוא שיר מצויין באלבום מצויין.

ובכל זאת כל האזנה לו, עם כל העונג שהיא מסיבה, מכאיבה באוזן.

ניתן לספור במהלך השיר הזה לא פחות מחמש טעויות בעברית (חפשו לבד. מצד אחד זה מכאיב, מצד שני זה כיף).

כל האזנה לשיר גורמת לי לרצות לתפוס את סחרוף בצווארון חולצתו ולצעוק עליו: "איפה לעזאזל פגשת בחייך דגש חזק אחרי צֵירה? ומה עם כבודן של אותיות בומ"פ? הן זבל?! ומאיפה הרשעות הזו כלפי בגד כפ"ת?! גועל נפש!".

האזנה לשיר "הזיות" (אשר אף הוא אינו חף משגיאות), שבא אחריו באלבום "סימנים של חולשה", בדרך כלל מרגיעה אותי והודפת את אותם דחפים אלימים.

ובכל זאת יש מקום לתהות כיצד זה אלבום שניכרת בו השפעה של סמים, קלים או קשים, אינו יודע מה זה שווא מרחף.

=

בסוף שנות השמונים היועץ הלשוני גורש מאולפן ההקלטות. הזמרים-היוצרים שתפסו את הבמה באותה העת לא שמרו על העברית המושלמת של הזמרים המבצעים שבלטו עד אז. רוב הזמרים-היוצרים שומרים על סלקטיביות לא בהירה בשפתם. בשורה הראשונה ב"זמנך עבר", למשל, אהוד בנאי משלב בין הקפדה לא מובנת מאליה כשהוא שר "בַּחֲלומִי חזרתי", לבין שגיאה כשהוא שר "לְבֵּית הספר התיכון".

=

ניתן לומר שבחירתם של הזמרים-היוצרים היא טבעית. רוקנרול הוא עולם שלם שכולל מלים, לחנים, עיבודים וגם הגשה. ובאותה המידה שבאותו הזמן ויתרו על המלים הפיוטיות, יחסית, של המוזיקה הפופולארית שנהגה עד אז, כך הם גם ויתרו על ההקפדה בהגיית אותה עברית.

ואכן, במבט לאחור, כמעט בלתי נתפס לחשוב שלפני מעט יותר מעשרים שנה עמד בראש מצעד הפזמונים שיר עם מלים מורכבות כמו "אתה לי ארץ" (מלים: יורם טהר-לב). ואולי המלים הן לא באמת מורכבות, אבל נראה שהן היו מעורפלות די הצורך כדי שאף אחד ממעריציה של ירדנה ארזי לא ישים לב שמדובר בשיר על זיונים.

נראה כי את "כוכב נולד" (עד כמה שיצא לי לשמוע), תכנית שיחד עם המסיקות בישרה על שובם של הזמרים המבצעים, מלווה יועץ לשוני. אבל מאחר שהעברית של המתמודדים היא כל כך ירודה התוצאה נעה בין תמוהה למשעשעת.

=

אז יתכן שרוקנרול אינו סובל הקפדה על עברית טובה. אבל מאידך, חמי רודנר טוען שבכלל אין רוקנרול בעברית. ואם ככה – למה שאני אסבול?

=