להיות ברפובליקת בננות

גינדי הפקיעו לנו את השמים עם אלומות האור האימתניות שכוונו אל על, במסגרת מסע קידום המכירות של פרוייקט הבנייה שלהם בשוק הסיטונאי. הסלוגן "זה קורה פעם במאה שנה" גרר תהיות האמנם מדובר בפרוייקט בנייה כל כך ייחודי, או דווקא בקמפיין פרסומי ייחודי, של פעם במאה שנה.
-
ההשתלטות על שמיה של תל-אביב (ועל השתלטות דומה כתב אליאב) הזכירה לי שאנחנו פחות מיוחדים משרובנו חושבים. בעז נוימן בספרו להיות ברפובליקת ויימאר מדווח על אפיקי הפרסום החדשניים של גרמניה ההיא, שגורמים למבצע הנוכחי של גיל טייכמן להחוויר :

"שיטה אחרת של פרסום באוויר מתחילת שנות השלושים התבססה על כתיבת הטקסט הפרסומי באמצעות זרקורים שכוונו לגובה רב. ב-10 במרס 1932 השתמשו בשיטת פרסום זו במסע הבחירות לבחירתו המחודשת של פאול הינדנבורג לנשיאות הרייך. אורו של זרקור כתב על רקע השמים: 'בחר הינדנבורג'. ארנסט יונגר, הסופר וההוגה בן התקופה, כתב שפרסומת זו מוכיחה מדוע חשוב כל כך לדעת קרוא וכתוב".

אבל גם הוא, כמו כולם, פשוט עבר ונעלם

(העובדה שנבחרת אורוגוואי העפילה לחצי גמר המונדיאל הופכת את ה-0:0 שנבחרת הטריקולד סחטה ממנה ביומו הראשון של הטורניר להישג שיש להתגאות בו, הלא כן?)

-

=

-

ישבתי אתמול בבוקר בבית קפה בשדרות רוטשילד, עם הפנים לכיוון השדרה, וסקרתי את עיתונות סוף השבוע. בעודי קורא את הטור של סיד קשוע על בנו המשתכנז, חלף לנגד עיני בחור חמוד עם חולצה של נבחרת הטריקולד ועם נעלים ורודות.

-

הבחור חלף פעם נוספת, חצי שעה לאחר מכן, כאשר השתוממתי למקרא הריאיון ב"7 לילות" עם שמוליק קראוס. לגבי יוצרים כמו שמוליק קראוס תמיד עולה הדילמה עד כמה צריך להכיר להם תודה או לאהוב אותם על היותם יוצרים גדולים, וזאת נוכח היותם אנשים קטנים במיוחד. קראוס די משכנע בריאיון שלא צריך לאהוב אותו.

-

ובכל זאת היה בכתבה רגע אחד של נחת. קראוס אמר מה דעתו על כמה וכמה מהיוצרים המשמעותיים בישראל. דעתו שלילית.

"חיים חפר לא (מוכשר). הוא כותב יפה מאוד, כתב לי ארבעה שירים נהדרים, אבל הוא אוהב את הוויסקי. לא היה מוכן לוותר על הוויסקי"

חיים חפר התבקש לתת תגובתו:

"דווקא שמוליק קראוס הוא אחד שהיה לו קשה להיפרד מהבקבוק. אני שותה כוס אחת או שתיים ליום, לפי המלצות הרופאים".

תגובתו של חפר הזכירה לי ריאיון שנערך עמו באותו מוסף לפני מספר חודשים. כך נפתח הריאיון:

"שאלה: זה וויסקי שאתה שותה על הבוקר?

חפר: את בטוחה שזה בוקר?"

=

-

עניינו של הבחור החמוד העסיק אותי קצת משום שנעלים ורודות כבר יש לי, ומשום שבדיוק השבוע שקלתי לרכוש חולצה של נבחרת הטריקולד. כמו שסיפרתי לכמה מחבריי הייתי בחנות של אדידס, והייתי -ככה- קרוב לרכישת החולצה. הסברתי שככל שהם מבקשים לדעת מה זה "-ככה- קרוב", אזי התשובה היא 199 ₪. ויתרתי.

-

חבר אחד תהה אם לאור ביצועיה המחרידים של נבחרת הטריקולד החולצה לא נמכרת במכירת חיסול. רועי מצדו תהה אם כבר אין מכירת חיסול של החולצה לאור ביצועיה המחרידים של הנבחרת שצפויים ביורו 2012.

-

=

-

לאחר שסיימתי את ענייני בבית הקפה התחלתי ללכת בשדרה לכיוון צפון. קצת אחרי הצומת עם רחוב שיינקין הלכתי וממולי הגיח בחור אחר, שדווקא לא לבש חולצה של נבחרת הטריקולד, אלא חולצה לבנה. אולי הוא הבקיע גול, הוריד את חולצת הנבחרת במסגרת החגיגות, ונשאר עם החולצה הלבנה שמתחת [אגב, מי האידיוט שקבע את האיסור על שחקנים להוריד חולצה לאחר שהבקיעו גול?].

-

בעוד הבחור הלך לכיוון הנגדי ביקשתי לעיין במידותיו הטובות. הוא מצדו, גם כן שלח מבט, בין אם כדי לעיין במידותיי הטובות-פחות, ובין אם כדי להבין למה אני קצת בוהה בו.

-

חלפנו זה על פני זה, ולאחר הליכה של שני מטרים סובבתי את ראשי, הפעם כדי להמשיך במלאכת העיון אבל מזווית אחרת. בעוד אני מביט לאחור על הבחור, התברר לי שהבחור עשה את אותו הדבר. סובבתי את ראשי לכיוון הליכתי, התקדמתי חמישה מטרים ושוב סובבתי את ראשי לעברו, ושוב התברר לי שהבחור עשה את אותו הדבר. נעצרנו. היינו במרחק של 15 מטרים לערך. הוא אמר דבר מה שלא הבנתי אבל פירשתי אותו כ"מה אתה רוצה?"

-

השתפנתי. אמרתי, "פשוט נראית לי מוכר מאיזשהו מקום" בטון שאמור להישמע כאילו התכוונתי לזה.

-

המשכנו כל אחד לדרכו.

-

תחושת ההחמצה מילאה אותי, ולא נותר לי אלא לשיר לעצמי את השיר "כל יום אני מאבדת (בחור יפה ברחוב)" שכתבה רימונה די-נור ושרה כל-כך יפה חוה אלברשטיין.

-

-

<

יש לכם את ההמינגוויי הסגול?

לפני מספר ימים שוטטתי לי בחנות ספרים שמשולבת עם בית קפה. בסמוך למדפי הפרוזה באותיות ק'-ת' עמדו שולחן ושתי כורסאות. גבר בן 35 למראה ואשה שנחזתה לידידתו התיישבו ליד השולחן כשפניו של הגבר אל מדפי הספרים. תוך זמן קצר הגבר שלח מבט אל המדפים וקרא, "אה! ספרים של הרלן קובן!"
-
הגבר היטה את ראשו לשמאל וניסה לזהות אילו מבין הספרים הוא קרא, ואילו הוא טרם הספיק לקרוא. הוא חלף במבטו ספר ספר, שם שם, צבע צבע, ואמר בקול רם "קראתי, קראתי, קראתי, לא קראתי, קראתי, קראתי, לא קראתי וגו'".
-
ידידתו הפסיקה את סקירתו של הגבר והפטירה לעברו, "אנחנו צריכים לסדר לך בחורה".
-

=

עמוס עוז:

ארנסט המינגוויי:

הרלן קובן:

תודה לרועי

ביקשת חדק - קיבלת כל הפיל

מעשה שהיה כך היה (ויתכן שלא היה): ל-א' היה שותף חדש לדירה, שותף שהוא לא הכיר קודם לכן. חלף זמן מה ו-א' התחיל לחשוד שהשותף שלו הומו. לא שהדבר הפריע ל-א', ולא שהוא חש איום על גבריותו, אבל א' היה סקרן לדעת.
גד
א' זימן לביתו את זוג חבריו מנשה ואלברט על מנת שאלה יערכו סיור קצר בחדרו של השותף, ירחרחו ויפעילו את יתר החושים והמכשירים העומדים לרשותם ולרשות אנשים שכמותם, וידווחו לו האמנם חשדו מבוסס. מנשה ואלברט נכנסו לחדרו של השותף ויצאו לאחר עשר שניות בהכרזה משותפת: "הוא הומו".

כג
"איך אתם יודעים?", שאל א', תמה על יעילות ומהירות התחקיר.

גד
"לפי דגל הגאווה על הקיר", הם הסבירו.
גד
=
גד
ביקרתי לראשונה בדירתו של א' (א' חדש, לא זה מהסיפור הקודם) לאחר מספר חודשים של היכרות. חשדתי בנטיותיו הלא-טבעיות של א' כבר בפעם הראשונה בה ראיתיו, אולם הנושא לא עלה – לא מצדי ולא מצדו, לא ביחס אלי ולא ביחס אליו.
גד
ניתן לומר כי בעת שהותנו בסלון דירתו נכח יחד איתנו פיל ענק בצבע ורוד. השאלה הייתה אם מי מאיתנו יתייחס לנוכחותו של אותו פיל.
גד
א' הלך רגע למטבח ואני נשארתי בסלון לסקור את הדיסקייה שלו. עד ש-א' חזר לסלון כבר אספתי די מידע שתמך בהערכותיי הראשוניות. החלטתי לפתוח בחקירה נגדית.

יפתח: "יש לך דיסק של ריטה!"

גד
א': "כן, ריטה היא זמרת מצויינת"

דש
יפתח: "ויש לך דיסק של סלין דיון!"

דש
הטון בו נאמרו הדברים היה חד משמעי והוא נשא עמו אישום חמור. בשלב הזה, לפי ציפיותיי, היה על א' להישבר ולהתוודות, "כן! אני הומו! עלית עלי!"

גד
במקום זה א' השיב, "כן, אבל תשים לב שזה דיסק של השירים שלה בצרפתית".
גד
אפשר לומר ש-א' אכן הודה באותו רגע באישומים שכוונו כלפיו, אולם לפיל הענק בצבע הורוד הוא לא התייחס.

גד
את שארית הערב בילינו בצפייה במשחק כדורגל.
גד

גד

בתמונות: פיל ורוד על רקע גן החשמל

=
גד
א' (א' חדש, לא זה מהסיפור הקודם, וגם לא מזה שקדם לו) הלך להופעתה החדשה של ירדנה ארזי (או "ירדנה", כפי שהוא קורא לה), וחזר נרגש. הוא הודיע מיד שהוא שוקל לשוב ולצפות במופע.
גד
שאלתי אותו אם בזמן אמת הוא העדיף את ארזי על פני עפרה חזה (או "עפרה", כפי שהוא קורא לה), והוא השיב שברור שלא, ושחזה הייתה הרבה יותר מוכשרת.
גד
וכך שיחתנו גלשה מזמרת אחת לאחרת.
גד
אני דיברתי בשבחה של סזריה אבורה, ואף הפניתי אותו לשיר יפה כדוגמא.
גד
א' הכיר את אבורה ואמר בתגובה, "סזריה חביבה, אבל לא מרגשת כמו מרסדס הגדולה". הוא התכוון, כמובן, למרסדס סוסה.
גד
"אני מקנא בך", אמרתי לו, "על כך שאתה מכיר את כולן באופן כה עמוק ואישי, שאתה מרשה לעצמך להתייחס אליהן בשמן הפרטי".
גד
ועכשיו אצא בפנייה לקהל: אשמח לקבל בתגובות הסבר על שום מה ולמה הומואים מתייחסים לכל זמרת אהובה עליהם בשמה הפרטי בלבד. בין בעלי ההסברים הטובים ביותר יוגרל שם משפחתה של ריטה.
גד
=
כג
לפני זמן מה א' (א' חדש, לא זה מהסיפור הקודם, וגם לא מאלה שקדמו לו) הודיע, "אל תשאל אותי למה, אבל אתמול הטלוויזיה בחדר השינה הייתה פתוחה על VH1. מצאנו את עצמנו בוהים בזה, ומיד רציתי לדווח לך:


דש

א' גם הפנה אותי לתגובה של אחד הגולשים ביוטיוב שבאדיבותו נתן אנליזה לחברי הווילג' פיפל:

Cowboy – Queer
Indian – Queer
Armed Forces Guy (Sailor) - Queer
Biker - Surprisingly Not Gay
Police Man - Again Surprisingly Not Gay
Construction Guy - Not Gay

אודה שלא שרדתי יותר מדקה וחצי של הקליפ הזה. כל אחד מן הקוראים מוזמן לדווח כמה זמן הוא שרד, והוא גם מוזמן לערוך אנליזה משלו לחברי הלהקה.
גד
אגב, הסיפור של א' נראה לי קצת לא אמין. לדעתי הוא לא צפה בקליפ הזה בערוץ VH1, אלא דווקא בערוץ HIV.

כג

גד

=

תודה לאבשי (לא א' מכל אחד מארבעת הסיפורים הקודמים) על מלאכת הצילום והרעיון לכותרת, ותודה לפינק פלויד על שירותי הדוגמנות.

כג

קל וחומר

צלמיו המיומנים של החתול שבפנים איתרו את המזוזה הבאה על משקוף דלתה של דירה צנועה בעיר האורות מודיעין:

דש

ככל שהיהדות יכולה לגלות סובלנות כלפי מופעים שכאלה, נראה כי יש ביכולתה גם להתיר נישואין חד-מיניים.