Ceci n'est pas une post

א' סיפר לי שהוא יצר קשרים מרחוק עם בחור מגרמניה. אחרי תקופה הגרמני החליט לבוא לבקר בארץ הקודש ולתור את נופיה. א' נדרש לארח בדירתו את הגרמני ולהתלוות אליו בסיוריו. למרבה שמחתו של א', לא היה עליו לשקוד על תכניות לטיול משום שהגרמני, ייקה שכמותו, הכין מראש תכנית מפורטת לכל יום ויום. באחד הערבים הגרמני אמר ל-א', "מחר נוסעים לפתח-תקווה".

-
"פתח-תקווה?!" תמה א', "מה יש לעשות בפתח תקווה?"

-
הגרמני השיב שהוא משתוקק לצפות מקרוב בגשר שבנה בעיר סנטיאגו קלטראווה*. ללא ספק, פתח תקווה על המפה.
-
*הגשר של קלטראווה בפתח תקווה מאוד דומה לגשר הנורא שהוא בנה בירושלים. קלטראווה גם היה האדריכל שתכנן את קירויו של האצטדיון האולימפי באתונה לקראת 2004. המראה של הגשרים ושל האצטדיון, שהיה הרבה יותר יפה לפני השיפוץ, יוצרים תחושה שמדובר באדריכל של קונץ אחד.

-

בתמונה: גשר קלטראווה בפתח-תקווה מהצד של השום-דבר. את צדו השני של הגשר, של השום-כלום, לא נותר אלא לדמיין.
-
=
-
קוראי העיתונות הכלכלית יודעים לדווח שפתח תקווה זוכה לפריחה חסרת תקדים, ודירותיה נמכרות מחירים גבוהים במיוחד. כל זה קורה כאשר העיר הזו זוכה לזלזול רב, שנובע, כך נראה, מהסתמיות הבלתי נסבלת של העיר, שאין בה דבר פרט לגשר קלטראווה, משפחת לוזון וסוכנות המכוניות "יגואר". למעשה רבים טוענים שפתח-תקווה כלל אינה קיימת.
-
=
-
יקירי יהושע קנז הוא ללא ספק אחד הדברים הטובים היחידים שיצאו מפתח תקווה. העיר מוזכרת, תחת השם "המושבה", ברבים מספריו ומסיפוריו. שמו של גיבור ספרו התגנבות יחידים, המתאר טירונות של חיילים עם כושר מוגבל בשנות החמישים, אינו מוזכר, שכן כולם מכנים אותו "מלאבס" על שם המושבה ממנה בא.
-
נראה שקנז עצמו גם כן לא אוהב את "המושבה". או לפחות דמויותיו: הסיפור "בשר פרא, בשר זר" בקובץ הסיפורים היפה דירה עם כניסה בחצר, מתרחש בפתח תקווה של שנות החמישים. צופיה, הדוברת, עברה עם בן-זוגה ובנה מתל-אביב למושבה. המעבר לא מילא את צופיה אושר.

"כשבאנו לגור במושבה הזאת וראיתי את הסביבה שלנו, נהייתי חולה. שבוע שכבתי במיטה, לא רציתי לראות אף אחד ולא לצאת מהבית. אני גדלתי בתל-אביב, רחוב החשמונאים, בין אחד העם ושדרות רוטשילד. אז אתם מתארים לעצמכם. ביקרתי כמובן לא פעם במושבות אחרות, ראיתי שם אנשים נפלאים ומעשים גדולים, אבל מקום כזה אני עוד לא ראיתי. פה לא ביקרתי אף פעם. מה היה לי לחפש פה? לא ידעתי שיש מקומות כאלה בארץ. עברנו הנה בגלל העבודה של בעלי. ההגדרה שלו היא 'פקיד ממשלתי'. יותר מזה אני לא יכולה לפרט והסיבות מובנות.
-
מהרגע הראשון הבנתי שחזרנו לגולה, לעיירה מכוערת במזרח אירופה, מהסוג שמנדליי מוכר ספרים מתאר בסיפורים שלו. בתים קטנים, ישנים, וחצרות מוזנחות. אנשים בורים, הרוב אדוקים. בכל פינה יש בית כנסת. והמרכז המסחרי שלהם (הם קוראים לזה 'המושבה', כאילו שהם לא גרים במושבה) זה איזה רחוב מסכן, עם חנויות עלובות ובתים עקומים כמו בציורים של שאגאל. משהו נורא".