‏הצגת רשומות עם תוויות אורתום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אורתום. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

אברהם אברהם

לפני מספר חודשים, כשעוד הייתה תינוקת, שירה, בתו של רועי, לא חשה בטוב. הוריה לקחו אותה לבית החולים, ולאחר מספר שעות ביקשתי לברר מה שלומה.

רועי: אנחנו עדיין במיון. זו כנראה דלקת בדרכי השתן, אבל מחכים לתשובות סופות. כנראה שיאשפזו אותה לשלושה ימים. העיקר שזה לא לופוס

יפתח: אוי, מסכנה. שלא תשתין בשירותים ציבוריים. תופסים שם כולירות

רועי: כולירות יותר גרועות מאלה שאפשר לתפוס במיון?

יפתח: אולי תתפוס לי במיון (מקרב הרופאים) חתן?

רועי: יש פה רק רופאות ואחיות. אבל אולי נחפש לך איזה סניטר אתיופי

יפתח: איך אתה מבחין בין סניטר אתיופי למאבטח סודאני?

רועי: לאתיופי קוראים אברהם. לסודאני קוראים כושי

יפתח: ואיך קוראים לבן של הסניטר האתיופי?

רועי: אברהם

יפתח: ועל שם מי יקראו לנכד שיגדל בעזרת השם להיות סניטר?

רועי: על שם אחיו המנוח של אביו, אברהם

יפתח: לאשה שלו, שהוא ירצח מחר בערב, יש שם?

רועי: כן, המנוחה.

יום שני, 31 בינואר 2011

ובינתים באידלסון 10

ניתן להעלות על הדעת סיבות רבות כנגד ביצוע אאוטינג כלפי הומואים שמסתגרים בארונם, ובדרך כלל בארון הבגדים של אמם. רובן, באופן מעניין, לא ממש משכנעות ברוב מכריע של המקרים.

אחת הסיבות הנטענות להגנת פרטיותו של מי שמצוי בארון, היא חששותיו של האדם מהתייחסות חד מימדית כלפיו. רובנו מבקשים לתפקד בחברה כסובייקטים שלמים ולא כדמויות חד מימדיות. רובנו אנשים בעלי תחומי עניין מגוונים שמנהלים פעילויות שונות ובתור שכאלה אין אנו מעוניינים להיות מקוטלגים לתחום מסויים ממנו לא ניתן לצאת. על רקע הדברים הללו, ועל מנת לא ליפול למשבצת ה"הומו", שכל מעשה שיעשה יישפט על רקע נטייתו, יהיה מי שיבקש מלכתחילה להצניע אותה.

לכאורה מדובר בסיבה טובה: אדם הזוכה להתייחסות חד-מימדית כלפיו חווה חווייה קשה, מעליבה, ויתכן שאף משפילה.

יפתח: איזה מסר מבקש להעביר לי בחור שבא לדייט עם סיגריה מפלסטיק בפה?

רועי: שהוא הומו.

למעשה זו לא סיבה כל כך טובה. הרי אנחנו מתייחסים אל אנשים באופן חד-מימדי כדבר שבשגרה. ישנם אנשים רבים שהם לא יותר מ"המרוקאי", "הגמד", "השמן", "הערבי", "הדוס", "הרוסי", "הבלונדינית" ו"התימני". שמעתי שיש אפילו תכניות טלוויזיה שבנויות על זה. ואם זהו המצב, אז מה מיוחד דווקא בהומואים? נראה שצריך לחפש סיבות טובות יותר כדי להתנגד לאאוטינג.

חיפשתי סיבות שכאלה לפני שנים מספר, במסגרת מחוייבויותיי האקדמיות. החיבור שכתבתי לא ממש מעניין. ההקדמה שרועי נתן לחיבור דווקא כן:

גיל אחז בי עת נתבקשתי להקדיש מספר מילות הקדמה לחיבורו משובב נפש זה של החתול שבפנים. מה לי כי נמצאתי ראוי למטלת-כבירים זו – לא אדע. אך נפלה בחלקי מטלה זו, זכות גדולה זו, ולא אירתע ממנה. ארכין ראשי בתודה, ואפנה אל המלאכה.

חשיבותו של חיבור זה, אין להמעיט בערכה. הסוגיה בה נוגע המחבר, בכולנו היא נוגעת. כל אחד ואחד מאיתנו, יתכן ויוצא מארונו. כל אחד ואחד מאיתנו, יתכן וייתקל באותה תופעה הומוסקסואליסטית, העומדת במרכזו של החיבור. כל אחד ואחד מאיתנו, יתכן והאשים חבר שהחמיץ בעיטת עונשין במשחק כדורגל שכונתי בהומוסקסואליות, ובכך יתכן שחטא כלפיו ב'אאוטינג'.

אודה ולא אבוש – אינני הומוסקסואל. לכאורה, אם כן, אין חיבור זה נוגע אלי. מצוי אנוכי מחוץ לתחומו, והוא מחוץ לתחומי. אך לא לעולם חוסן. יתכן ומי מבני משפחתי, מחברי הקרובים, מידידי הולכי-על-ארבע, ידבק במנהג זה. וברצותי לדעת כיצד אנהג במקרה כזה, האם עלי להחריש או שמא להקים קול צעקה גדולה, חזקה עלי כי אבחן את הדברים לאורו של נדבך חשוב מאין כמותו זה במשפט הקווירים של מדינתנו.

חיבור זה, שהינו בבחינת אירוויזיון לכל נושכי המשפט, בטוחני כי עוד רבות ידובר בו. כה לחי למחבר.

=

לפני ימים מספר, בעודי קורא ספר לתומי (תמיד זה לתומי), קיבלתי דיווח טקסטואלי מרועי שנטל חלק במפגש חברתי. "מ' טוענת שהרבה זמן לא ראתה אותך. היא שואלת אם אתה עדיין הומו".

מדיווחו של רועי הבנתי ש-מ' סבורה שהמפגשים העתיים שלי עמה הם אלה שהופכים אותי להומו. אבל על נרקיסיזם נדבר בפעם אחרת.

השעשוע מהעניין התחלף עם הזמן בדכדוך. מספר ימים לאחר מכן העליתי את הנושא בפני רועי.

יפתח: ישבתם לכם חבורה של אנשים, דמותי עלתה לדיון, וכל מה שהיה להגיד עלי זה שאני הומו?

רועי: גם אמרו שאתה עורך-דין.

יום רביעי, 1 בדצמבר 2010

כשיש היצע נמוך של פוסטים בבלוג, כל פוסט שווה הרבה יותר כסף

יפתח: היי

רועי: היי-היי ואין היי

יפתח: אפרופו היי היי ואין היי - לא ידעתי שזו ביטוי תנכ"י. זה נודע לי כשלפני כחודש וחצי פנה אלי אחד באטרף, ובהודעתו הראשונה הוא כתב "שלום, אני דוס"

רועי: אז אמרת לו "דוס-דוס, ואין דוס" והוא שאל מאיפה אתה מכיר את הפסוק הזה בשיר השירים?

יפתח: איכשהו אני אמרתי בתגובה "שלום שלום ואין שלום". הוא טען בביטחון שזה ישעיהו שאמר את זה. הוא הסביר שמקור בטחונו הוא בהיותו דוס. מחקר תקשורתי קצר גילה שאכן מדובר בביטוי תנכ"י, אבל של ירמיהו. כשהערתי לו בעניין הוא אמר בתגובה שמאוד קל להשיג סטוצים במתחם ירמיהו

רועי: אוקיי

יפתח: האמת היא שזה סיפור ממש טוב, ואני לא יודע למה לא ביקשת עד עכשיו שאספר אותו

רועי: חיכיתי שזה יבוא ממך, ממש כמו היציאה שלך מהארון

יפתח: סבלנות של בדואי יש לך. וגם סובלנות של בדואי

רועי: כן. ביום שתתחיל לצאת עם מישהו, אני אצטרך להרוג את שניכם.

יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

בחורים טובים

מתהום הנשייה של ימיי השטודנטיאליים:

-

יפתח: אתמול היה בסמינר רפראט של מישהו שדיבר על הזכות לפרטיות של סלבס ועל זכות הציבור לדעת. הוא הזכיר את שרה נתניהו וציין שכשהוא רוצה להרגיז את אשתו הוא קורא לה שרה

-

רועי: ואת זה הוא אמר כי כציבור, זכותכם לדעת איך הוא מרגיז את אשתו?

-

יפתח: הוא בחור נחמד כזה, אני מניח שהוא לא עורך דין טוב

-

רועי: יש בחורים נחמדים שהם עורכי דין טובים. חשין למשל

-

יפתח: היו לו כל מיני ניסוחים שבסופם הוא אמר 'ואני בכוונה מנסח את זה בציניות'. אני חושב שבגיל 6 היו לי אמירות יותר ציניות מאלה. ולא טרחתי להתנצל על זה

-

רועי: כן, אבל זה לא מפתיע אותי שאתה יותר ציני מהאדם הממוצע. גם לא אם 'אתה', לעניין זה, הוא 'אתה בגיל 6'

-

יפתח: לא הבנתי. אתה לא רוצה להיפגש איתי היום?

-

רועי: מה הקשר?

-

יפתח: אולי אני ציני מדי עבורך

-

רועי: אני אדם ממוצע? אתה רוצה קפה של עלית שאני אגיש לך?

יום שבת, 2 באוקטובר 2010

לבד בחושך

על כריכת רב המכר לבד בברלין מאת הנס פאלאדה מובא ציטוט מן הניו-יורק טיימס לפיו פרסומו של הספר בשפה האנגלית בשנת 2009, 62 שנים לאחר צאתו לאור בגרמניה, הוא "האירוע הספרותי של השנה".
-
"אירוע" הוא בדרך כלל מסיבה שמתרחשת בשעות הערב במקום מבודד באזור השרון או באזור רמלה. המסיבה דורשת היערכות רבת שעות לפני כן: ביום של "אירוע" אוכלים סלט בצהרים, כדי שיהיה מספיק מקום בבטן לאוכל ולאלכוהול שיוצעו בערב. השאיפה, כמובן, היא לצרוך אלכוהול שעלותו לא תפחת מעלות ה"אירוע" עבורך, כפי שבאה לידי ביטוי בצ'ק שאתה מפקיד בתחילת המסיבה.
-
על "לבד בברלין" לא שילמתי בצ'ק כי אם במזומן, כאשר יש להניח שעלות הספר עבורי הייתה נמוכה מעלות השנאפס שזרם כמים במהלך קריאתו. הבעיה היא שהשנאפס לא נערה לגרוני.
-
קשה לי להסביר מדוע קניתי ומדוע קראתי את "לבד בברלין", המתרכז בחייהם העלובים של מספר אנשים בברלין בתקופת המלחמה (כלומר, מעבר לחיבה לנאצים). קנייתו הייתה חפוזה מבלי שנערך תחקיר מקדים. לו היה נערך תחקיר כזה, ולו הייתי מתבשר בזמן אמת שאברי גלעד המליץ בחום על הספר בתכניתו בגלי צה"ל, יתכן שרשימה זו לא הייתה נכתבת.
-
הפיוז קפץ לי לראשונה בעמוד השני של הספר, כאשר פרסיקה, חבר המפלגה הנאצית, הזמין את הדוורית, שעברה על סף דלתו, לחוג עמו את הידיעה על כניעת צרפת: "כנסי, בחורה, תשתי איתי שנאפס!"
-
לא ישכנעו איתי שהשימוש בצורה "כנסי" הקלוקלת, במקום ב"היכנסי" התקנית או ב"תיכנסי" הטבעית, הוא שימוש מכוון שנועד להעביר שפת דיבור (מה גם שאני לא בטוח שנאצים בשנות הארבעים של המאה העשרים דיברו גרמנית שנשמעת כמו עברית של טוקבקיסטים בשנות העשרה של המאה העשרים ואחת). מדובר בשגיאה בעברית של המתרגמת ושל עורכת התרגום (שבאופן בלתי שגרתי מצויין שמה. עורכים בדרך כלל נשארים מאחורי הקלעים). יוער בדרך אגב שהקריאה "כנסו כנסו" יכולה להיות נכונה והגיונית רק באולם בית המשפט, כאשר השופטת מבקשת להחדיר מוטיבציה בכונסי הכנסים שמינתה בתיק זה אחר.
-
מובן שהסופר לא אשם בשגיאה (המינורית. מודה) שנפלה בתרגום העברי. אבל הסופר כן אשם בכך שהוא יצר ספר אילוסטרטיבי נטול כל נשמה, אמירה או סגנון. אני לא מזלזל ביכולת לכתוב (ב-24 ימים!) ספר זורם של 670(!) עמודים. אבל היכולת הזו לא (בהכרח) מניבה ספרות טובה. ספר שצריך לציין בפניי בכל פעם מחדש שחיוכו של חוקר גסטפו לעבר נחקריו הוא "חיוך מרושע" לא יכול להיות "האירוע הספרותי של השנה". ואם בכל זאת מדובר באירוע של השנה אזי מדובר באירוע מוחי.
-
בצדה האחורי של כריכת הספר מובא ציטוט של פרימו לוי שטוען כי זהו "הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על אודות ההתנגדות הגרמנית לנאצים". אניח שאין מדובר בביקורת של מחבר הטבלה המחזורית הנפלא, אלא בחוות דעתו של פרימו לוי מחולון לון לון.
-
לא הייתי טורח לכתוב את הדברים הללו אלמלא הספר היה רוכש מוניטין של ספר "איכותי" ו"חשוב" (אפילו אברי גלעד אמר). הוא לא. מי שרוצה לקרוא ספרים מצוינים של גרמנים על התקופה הרלבנטית, מוזמן לקרוא את היומנים של ויקטור קלמפרר (אותם הזכרתי כאן) ואת אישה בברלין, יומן של "אלמונית" מבברלין המובסת, שמתלוננת כי "פושעים והרפתקנים הנהיגו אותנו, ואנחנו הלכנו אחריהם כמו צאן לטבח".

יום שני, 27 בספטמבר 2010

גנטיקה א'

את אבי ניתן למצוא כמעט תמיד כשספרון באמתחתו. או אולי הספרון בכלל מצוי בצקלונו. רועי טען לא מזמן בפניי שבעוד שבן-אדם נורמלי הולך עם צקלון, אני, בתור פייגלע, הולך עם אמתחת. בכל אופן אני לא בטוח מה זה אומר על אבי, שאוהב מאוד את להקת אבבא ורכש במהלך השנים את כל אלבומיה.
-
לפני מספר ימים הסתובבתי עם אבי במרכז תל-אביב בנסיבות שאינן חשובות לענייננו. הצעתי לו לערוך היכרות עם חנות הספרים הצרפתיים היפה בכיכר מסריק.
-
אבי קורא ספרים כמעט אך ורק בשפה הצרפתית, וספרים שכאלה הם משאב די נדיר במקום מגוריו ובסמוך לו. בצר לו אבי נוהג לקרוא, ולחזור ולקרוא, באופן שיטתי את כל הספרים המצויים בביתו. כאשר הוא חש תחושת מיצוי הוא ממלא מזוודה בספרים הללו ושולח אותה לאחותו באילת. היא, מצדה, פורקת את המזוודה וממלאה אותה מחדש בספרים שהיו בביתה, למען אבי יוכל ליהנות מהם גם כן. חצי שנה לאחר מכן המזוודה תעשה את אותו המסלול, פחות או יותר עם אותם הספרים. וחוזר חלילה.
-
העובדה שגדלתי בבית בו היו בנמצא כל ספרי "אסטריקס" בשפת המקור (ואם זה לא ברור, אבי קנה את הספרים הללו לעצמו, לא לילדיו) לא סייעה לי ללמוד ולו מילה אחת בצרפתית. לפיכך מעולם לא ידעתי מה אבי קורא ולאיזה עולמות הוא מפליג עמם. מכריכות הספרים הבנתי שמדובר בספרים שלא יעניינו אותי, כאלה שמשלבים מדע בידיוני ונשים חשופות חזה.
-
בכל אופן, אבי שמח על האפשרות לבקר בחנות. הביקור, לפחות עבורי, היה כרוך בעוגמת נפש.

יפתח: לקחתי את אבא שלי לחנות הספרים הצרפתיים בכיכר מסריק. הוא מיד עט על מדף הספרים של דניאל סטיל
-
רועי: איזה פרענק
-
יפתח: כמה שאני התביישתי
-
רועי: אתה צריך להתבייש? בחנות צריכים להתבייש. איזו מין חנות צרפתית מציעה ספרים של דניאל סטיל?

יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

צמחונות א'





י', שנגדיר אותו כחבר פייסבוק, השמיע באוזניי את הטענה שכאשר תרנגולות מובלות במשאית ממקום למקום, מאוד חשוב שכל תרנגולת ותרנגולת תבחר בקפידה את מקום מושבה, וזאת בשל אתגרי הדרך: התרנגולות שיושבת בסמוך לדפנות המשאית עשויות להיפגע מהרוח שתכה בהן בזמן הנסיעה. התרנגולות שיושבות בלב המשאית עשויות להיפגש מהחום שמאפיין את מרכזה. אכן, לא נעים להיות תרנגולת.
-
באותו הקשר טען י' (ולא בדקתי אם הוא צודק) שהמשמעות המילולית של הביטוי בגרמנית שמציין "תרנגולות חופש" היא "תרנגולות מאושרות". על רקע תזת המשאית לא היה מנוס מלהגיע
למסקנה שכל התרנגולות המאושרות דומות זו לזו, אך התרנגולות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה.
-
=
-
רועי: צמחונות. איזה דבר נורא
-
יפתח: כן, אתה רואה מה זה. אני מתפרק
-
רועי: זה דופק לך את המוח. ממש כך. אתה צריך לקחת כדורים כדי לבלום את ההידרדרות המנטאלית שלך, וגם זה לא תמיד עוזר
-
יפתח: היית מחבר אותי עכשיו לעירוי אנטריקוט?
-
רועי: בוודאי שלא. אנטריקוט אוכלים, לא שותים. מה אתה חושב, שזה עשב חיטה?
-
יפתח: אנטריקוט זה האוכל של עשב החיטה?
-
רועי: שום פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה אוכלת עשב חיטה
-
יפתח: מה ששאלתי זה אם עשב חיטה שמכבד את עצמו אוכל פרה
-
רועי: הפרה בחרה להיות צמחונית. אז אלוהים העניש אותה והפך אותה לסטייק. היזהר!
-
יפתח: איך מתיישבת הטענה ששום פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה אוכלת עשב חיטה עם הטענה שהפרה בחרה להיות צמחונית?
-
רועי: אתה אוכל עשב חיטה?
-
יפתח: לא. אני בכלל לא יודע אם אוכלים את זה. נדמה לי ששותים עשב חיטה, וגם זה רק כאשר ל
פליטה שלך יש טעם רע
-
רועי: כלומר, אתה יכול לבחור להיות צמחוני ועדיין להימנע מעשב חיטה
-
יפתח: אפשר גם להיות צמחוני ולהימנע מבנות
-
רועי: כן, קוראים לזה "אידיוט".

יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

דגל אורות התקווה של חלמנו

היה היה קרל מרקס. קרל מרקס המציא את המרקסיזם.
-
ואז בא ולדימיר איליץ' לנין. לנין התאים את המרקסיזם למציאות הפוליטית הרוסית והמציא את המרקסיזם-לניניזם.
-
לנין מת וירש אותו סטלין. הוא שיכלל את השיטה לנרקיסיזם-לניניזם.
-
=
-
יפתח: אני אוהב את סטלין. הוא מצחיק
-
רועי: אני חושש שאתה לא באמת יודע את משמעותן של המלים "אוהב" ו"שונא"
-
יפתח: ו"מצחיק"?
-
רועי: את זה אתה יודע. בוא נניח שתוחלת חייו של אדם בסביבתו של סטלין הייתה עולה על חמש שנים. היית רוצה להתחתן איתו?
-
יפתח: אני לא יודע. השפם שלו נראה לי מדגדג מדי
-
רועי: אתה רואה? אתה לא באמת אוהב אותו. אם באמת היית אוהב אותו, זוטי דברים כגון אלו - ואני יודע, "זוטי דברים" זה לא בדיוק תיאור הולם לשפם הספציפי הזה - לא היו מפריעים לך
-
יפתח: אצל סטלין גם בני אדם הם זוטי דברים. איזה איש מצחיק
-
רועי: מה שמעניין זה שהוא איש שההומור שלו הקדים את זמנו. בתקופת שלטונו, אף אחד לא הבין שזה מצחיק

יום שלישי, 27 ביולי 2010

קרלסברג וולקנו

מעת לעת אני מתלונן בפני רועי כמה קשה למצוא בחור שיידע להעריך קפה ויידע להעריך בירה טובה. רועי, מצדו, טען שהוא הוא יודע היכן מצוי שורש הרע. "זה בגלל שאתה יוצא עם בחורות. נראה לי שאתה צריך לחשוב על כל העניין הזה מחדש".

-

=

-

יפתח: שוחחתי בטלפון עם מישהו מאטרף. החלפנו כמה הודעות באתר והוא הציע לדבר בטלפון. בעיני זה היה מוקדם מדי, אבל איכשהו הסכמתי. מסתבר שהוא איש מכירות, ואכן הייתה תחושה שהוא מנסה למכור לי את עצמו. דיבר בשטף על המון דברים לא מעניינים. הוא ידע להעיד על עצמו שהוא איש מצחיק וציני

-

רועי: באמת? ויש אמת בפרסום? כי אם לא, אתה יכול להגיש תובענה ייצוגית

-

יפתח: מה ההסתברות, לדעתך, שאדם שמעיד על עצמו כאיש מצחיק וציני יתגלה כאיש מצחיק וציני?

-

רועי: נמוכה מ-10%, אני מניח

-

יפתח: הוא שאל מה אני עושה בשעות הפנאי. בין היתר אמרתי שאני קורא ספרים. הוא אמר שהוא קורא המון. כששאלתי איזה ספרים הוא אוהב הוא השיב שרק אתמול הוא היה במסיבת גייז בחוף הים

-

רועי: ומה הוא קרא במסיבה הזו?

-

יפתח: הוא שתה בירה ודיבר עם בחורים. שאלתי איזו בירה הוא אוהב. על זה הוא דווקא כן השיב

-

רועי: אוי ואבוי

-

יפתח: הוא טען שהוא אוהב "הכל. בעיקר ויינשטפן"

-

רועי: "הכל". נורא ואיום

-

יפתח: כשאמרתי שאני אוהב בירות כהות הוא אמר, "אני לא אוהב בירות כהות"

רועי: תקשיב, אני בדרך כלל לא מתערב, אבל נדמה לי שהוא לא בשבילנו.

יום שישי, 28 במאי 2010

תזכורת

לפני שנים מספר רועי התחיל לעבוד במשרד עורכי דין אשר שכן במגדל משה אביב ברמת- גן.
-
אתם יודעים, מדובר בבניין שחברי פ' מגדיר בתור המגדל עם מסיבת הגייז בקומת הגג.
-
-
ככל שרועי ימצא לנכון לספר אי פעם על המשרד הזה, הרווח יהיה כולו שלנו. ובינתים נעסוק בנגזרת קטנה שעניינה אותי, הנגזרת הקפאינית, שכידוע טורדת אותי.
יפתח: מה אתה עושה עם ארוחת צהריים?
-
רועי: או מביא מהבית או רוכש בחוץ. היום, למשל, רכשתי בחוץ מנת נודלס גדולה דיה שתספיק לי גם למחר בצהריים

יפתח: מה עם קפה?
-
רועי: יש במשרד טייסטרז צ'ויס, נסטלה ושני סוגי קפה שחור. אם אני רוצה אספרסו, אני תמיד יכול לרדת לארומה, בקומת הכניסה של הבניין
-
יפתח: באיזו קומה אתה עובד?
-
רועי: 42. אבל עוד כמה חודשים אנו אמורים לעבור ל-51
-
יפתח: ואתה רוצה להגיד לי שהארומה של ארומה לא מתנשאת לקומה ה-42?
-
רועי: השבח לאל, לא. אם כי מהחלון שלי רואים את השמשיות של המרפסת שלהם
-
יפתח: אם תרצה להתאבד אי פעם
-
רועי: אני אחכה שנעבור לקומה 51. אני רוצה לוודא שאני גורם נזק אמיתי לשמשיות שלהם.

-
תודה לרועי על שפינה את סדר יומו העמוס כ
בלוגר נבחר וכצייצן צמרת וניאות לכתת רגליו עד לתחת של הבורסה ברמת-גן כדי לצלם את מסיבת הגייז.

יום חמישי, 8 באפריל 2010

בזכות החוטיני

יפתח: חשבתי על השיר של סיימון וגרפונקל Sound of Silence. מצחיקה אותי השורה שם "People writing thongs that voices never share"
-
רועי: ויש להם שיר בשם Kathy's thong. ושיר אחר בשם Thong for the asking. לפול מקרטני יש את Silly love thong. ולדפש מוד יש אלבום שלם - Thongs of Faith and Devotion.
-
וברוח התחרויות של יובל דרור, עכשיו תורכם: אנא רשמו בתגובות את שמות שירי החוטיני האהובים עליכם. מי שיציין את שם השיר הטוב ביותר יקבל במתנה חוטיני משומש שמור במצב ממש טוב.
-

יום שני, 22 במרץ 2010

קיווי עסיסי

יפתח: אני מעוניין לדון בעניינם של נחום וסי היימן
-
רועי: אני לא חושב שהם זוג
-
יפתח. אני מניח שנחום קרא לבתו "סי" משום שכמלחין זה שם התו האהוב עליו
-
רועי: אוקיי
-
יפתח: כלומר, זה נראה לי יותר הגיוני מהאפשרות שהוא קרא לבת שלו "סי" משום שזה שם הוויטמין האהוב עליו
-
רועי: אוקיי
-
יפתח: טוב, פשוט רציתי להגיד שיש לבת מזל שהתו האהוב על אביה הוא לא "פה". "פה" זה שם של נותנת
-
רועי: גם יש לה מזל שהוא לא אוהב את "סול דיאז"
-
יפתח: "סול דיאז" זה שם של נותנת ממוצא לטיני
-
רועי: ו"רה במול"?
-
יפתח: אחת שבולעת
-
רועי: הנה לך כינוי נחמד לטוקבקים.
-
=
-
ובעניין אחר, אם כי מוזיקלי לא פחות, ניסיתי את כוחי באבסטרקט.

בתמונה: זוג הומואים מנסים להחליף פנצ'ר בעזרת מפתח סול
-
=
-
רועי: יצירות אבסטרקט הולכות לאיבוד עלי
-
יפתח: כלומר?
-
רועי: כלומר לא הבנתי את יצירת האבסטרקט. הבנתי הומואים, ורוד ומפתח סול. לא הבנתי למה מרובע ולמה פנצ'ר
-
יפתח: ובמה רצית שהם יחליפו גלגל? עם מפתח שבדי? את השבדי הם שומרים לאחר כך
-
רועי: טוב, עכשיו אתה לא רציני. ואת אותה הבדיחה אפשר לספר גם על מפתח צינורות
-
יפתח: כן, אבל זה יהיה הומופובי.

יום שלישי, 16 בפברואר 2010

דיכוטומיה א'

רועי ואני שוחחנו בסמוך לפרסום הפוסט הקודם.
גד
=
גד
רועי: הפוסט הזה מצריך שאני אגיב אליו, וניסוח התגובה הוא עבודה קשה
גד
יפתח: תגיב לפוסט הזה בטוקבק או בפוסט בבלוג שלך?
גד
רועי: בטוקבק
גד
יפתח: טוב, אז תגיד לי כשאתה מטקבק, ואז אקרא. אני מקווה שמדובר בטוקבק חיובי
גד
רועי: לא, זה לוקח לי המון זמן כי אני מקליד "פחח" עם מספר תלת ספרתי של "ח"
גד
יפתח: זה לא נשמע לי יפה
גד
רועי: טוב, אז זה לוקח לי המון זמן כי אני מקליד "מקסים" עם מספר תלת ספרתי של "ם"
גד
יפתח: זה לא נשמע לי סטרייטי
גד
רועי: וכאלה הם החיים, מחולקים דיכוטומית בין "יפה" לבין "סטרייטי"

יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

שתי אסכולות בהמלצה על ספרים (חלק א')

לפני מספר ימים הלכתי בהפסקת הצהרים לקנות קפה בבית הקפה הקבוע שליד העבודה. בדרך לשם קפצתי לחנות הספרים בה רכשתי ספר כמתנה, על פי הזמנה שניתנה לי מראש. בכניסה לבית הקפה פגשתי את קובי, שעבד עד לא מכבר כמלצר בבית הקפה, ועכשיו הוא סטודנט בצפון הארץ.
כג
קובי: יפתח!
כג
יפתח: מה שלומך?
כג
קובי: מצויין
כג
יפתח: איך החיים בצפון?
כג
קובי: דבש, אחי
כג
קובי מבחין בשקית עם הספר בידי, ומבקש: תגיד, אחי, יש איזה ספר שאתה יכול להמליץ עליו?
כג
יפתח: לא יודע, אני לא כל כך אוהב להמליץ על ספרים
כג
קובי: נו, מה אכפת לך? תמליץ על משהו, אבל משהו שיזרום, אתה יודע
כג
יפתח: נו, אבל זאת בעיה. אני אוהב ספרים שלא זורמים
כג
קובי: מה אתה אוהב?
כג
יפתח: כל מיני. כל ספר של דויד גרוסמן או א.ב. יהושע זה מצויין
כג
קובי: וואי, אחי, זה כבד עלי. אני קורא עכשיו את "אנושי, אנושי מדי" של ניטשה
כג
יפתח: זה ספר יקר, נדמה לי
כג
קובי: כן, בשביל זה אני קורא אותו לאט לאט.
כג
=
דש

רועי קרא לפני כשנה את הבשורה על פי ישו מאת ז'וזה סאראמאגו. אם אני מבין נכון, הוא סבור שהספר מוצלח. הוא העלה את הנושא לפני מספר ימים.
כג
רועי: תגיד, את "הבשורה על פי ישו" כבר קראת?
כג
יפתח: לא
כג
רועי: נו כבר! מה אתה קורא עכשיו?
כג
יפתח: אני "קורא" את מאיר שלו החדש. בפועל כבר זמן רב אני לא מרוכז
גכ
רועי: תעזוב אותו באמצע. משפחה, עמק, משוגע, אנקדוטות, חתול. זהו. עכשיו אתה יכול לעבור בשקט ל"הבשורה על פי ישו"
כג
יפתח: אולי בסוף החודש אקח כמה ימי חופש ואשקיע אותם בקריאת "הבשורה"
כג
רועי: לא, לא. זה עוד המון זמן. תתחיל היום בערב!
כג
יפתח: מה יותר חשוב לך - שהיום בערב אתחיל לקרוא את "הבשורה על פי ישו" או שאכתוב פוסט שמאוד יצחיק אותך?
כג
רועי: שהיום בערב תתחיל לקרוא את "הבשורה על פי ישו". אין בכלל שאלה.
כג
יפתח: אני אגיד לך, אגב, מה אעשה היום בערב. אני אכתוב תגובה לבג"צ.
כג
רועי: לא, לא. היום בערב אתה תתחיל לקרוא את "הבשורה על פי ישו". את התגובה לבג"צ תכתוב כשתסיים את "הבשורה". למה אתה כותב תגובה לבג"צ?
כג
יפתח: מה זאת אומרת למה? כי צריך.
כג
רועי: מי אמר?
כג
יפתח: בית המשפט הנכבד
כג
רועי: תערער. תגיש בקשה לעיון מחדש. תגיש עתירה לבג"צ! תקרא את "הבשורה על פי ישו"!!

יום רביעי, 2 בדצמבר 2009

טאוטולוגיה א'


רועי, למי שפיספס, מבלה את ימיו במחשבות על החינוך הראוי לו יזכו יורשיו עוד במהלך שהותם ברחם אמם.
גד
=
גד
יפתח: איך יודעים אם בן-אדם הומו?

רועי: הוא נועל נעלים ורודות. אתה צריך לכתוב פוסט על נעלים ורודות

יפתח: יש לי תחושה שאתה צריך לכתוב פוסט על נעלים ורודות

רועי: לא, אתה צריך. כדי שהחיפוש בגוגל "נעלים ורודות" יביא אנשים אליך, ולא אלי

יפתח: ומה אני אכתוב בפוסט הזה?

רועי: שאתה הומו עם נעלים ורודות. אתה יכול להוסיף שאתה אוהד ארסנל

יפתח: אוהדי ארסנל נועלים נעלים ורודות?

רועי: הם הומואים, אז אני מניח שכן.

יפתח: כל ההומואים נועלים נעלים ורודות?

רועי: בוודאי. אחרת איך ידעו לזהות אותם? אם אתה רואה הומו שאינו נועל נעלים ורודות, סימן ש(א) ההומו עיוור צבעים; או ש(ב) אתה עיוור צבעים.