סחי - מה הוא אומר? (פוסט מס' 100)

"העורכים ב'אאוטסייד' שאלו אותי אם מתחשק לי לסקר את אליפות

מגלשות המים הגרמנית. הסכמתי מיד, כי כילד מאוד אהבתי מגלשות.

אבל מסתבר שהחבר'ה בגרמניה לוקחים את הנושא מאוד ברצינות"

(ג'ושוע פוייר - מסתבר שלג'ונתן ספרן פוייר יש אח ושהם נראים אותו

הדבר – מגלה תכונה באופיים של הגרמנים שאף אחד אחר לא גילה לפניו)
-

=
-
ככל הידוע לי – וכמובן ניתן לתקן אותי – עברית היא השפה היחידה בה כינויו של האיש שקובע גורלות בהיכל המשפט זהה לכינויו של האיש שקובע גורלות במגרש הכדורגל: שופט.
-
=
-
א' הפסיכולוג, במקביל ללימודי הפסיכולוגיה, למד גם תקשורת. כמו רוב התארים של ימינו, התואר בתקשורת כלל כמה קורסים רציניים ומשמעותיים, ועוד כמה קורסים שכל תפקידם הוא למלא את מכסת השעות הצריכה כדי שכולם יוכלו לומר לעצמם במדובר בתואר רציני.
-
כך א' הפסיכולוג מצא עצמו לוקח קורס מיותר בשם "תקשורת ורפואה", קורס שבשל המראה המדאיג של המרצה קיבל במהירה את השם "תקשורת ומוות". במקביל, א' הפסיכולוג למד בקורס בשם "ספורט ותקשורת" אצל ד"ר יובל שחל. ליוויתי את א' למספר שיעורים בשני הקורסים, ובפירוש הקורס של שחל, שמכוח האינרציה זכה לשם המחודש "ספורט ומוות", היה המוצלח מבין השניים. השם המחודש הפך למצער במיוחד כאשר ד"ר שחל, בסמוך לסיום בדיקת עבודות הסיכום בקורס, מת מהתקף לב והוא בדמי ימיו.
-
באחד מהשיעורים של ד"ר שחל, שניחן בשמחת חיים של מי שיודע שאין לו כבר מה להפסיד, הושמע המערכון "אופסייד סטורי" של שלישיית הגשש החיוור. השמעת מערכון של למעלה מ-10 דקות היא לא מעשה מובן מאליו של מרצה, לא מבחינה אקדמית ולא מבחינת היכולת לשמור על ריכוז של כיתה. נראה כי היה מדובר בהחלטה מוצלחת.
-
המערכון, שכתבו יוסי בנאי ואפרים קישון, מיטיב לעמוד על הדומה והשונה בין חייו של שופט הכדורגל לבין עולמו של השופט הרציני יותר, שמתגלה כאחרון האוהדים.
-
=
-
הערה לסדר שלא בהכרח נובעת מהדברים עד כה, ואינה מתחברת באופן טבעי להמשך: תצפית שנערכה תוך כדי כתיבת שורות אלה מביאה לידי מסקנה כי על כל תנועה סיבובית פרונטלית שגבר מבצע באזור חלציו (כלומר: גירבוץ), ישנה תנועה סיבובית אחורית שאישה מבצעת על מנת לחלץ את תחתוניה שנתחבו לאזור שערן צור מתאר כבין הישבנים.
-
=
-
יש לא מעט מן המשותף לעולם המשפט ולעולם הספורט, ובעיקר הכדורגל. גם בכדורגל יש חוקה שקובעת את המותר והאסור, גם בכדורגל את תגורשי מהמגרש (court) ככל שלא תקפידי בכבוד השופט, וגם בכדורגל ישנם מקרים שבהם אתה לא בהכרח מסכים עם הכרעת השופט, אבל אתה סבור שהדבר מצוי בתחום שיקול הדעת שלו. גם בכדורגל יש דיני ראיות, ואלה קובעים, נכון להיום, שאין לקבל הכרעות במשחק על סמך ראיות שהושגו באמצעות עין המצלמה.
-
במהלך המונדיאל, ובמיוחד לאחר משחקי שמינית הגמר של גרמניה-אנגליה וארגנטינה-מכסיקו הרבו בתלונות על טעויות שיפוט. נראה שהמבקרים לא הבחינו, וחבל, בין שני סוגי טעויות שיפוט: סוג אחד של טעויות נובע מהעובדה שהשופט ראה או לא ראה עבירה, נבדל או גול. אלה טעויות שאיפיינו את משחקי שמינית הגמר המדובר: במשחק הראשון השופט לא ראה שהכדור שבעט לאמפרד עבר את קו השער במלוא היקפו. במשחק השני לא ראה את הימצאו של טבס בנבדל. כאשר מדובר בטעויות כאלה ניתן לבוא בטענות כלפי השופט שהוא לא רץ מספיק מהר, לא מתקרב לאירועים או סתם חולמני. אפשר גם לומר שכולם בני אדם ושלא ניתן לראות הכל.
-
סוג שני של טעויות הוא טעויות של שיקול דעת. השופט ראה שהתרחשה עבירה אבל הוא לא שרק לכרטיס צהוב כפי שהיה צריך, או ההיפך. מאחר שכאן מדובר בעניינים שבשיקול דעת, ומאחר שלכל אחד יש שיקול דעת משלו – בעיקר לרבים שכלל אין להם דעת – אז המקום לביקורת, או לפחות למחלוקת - הוא רב יותר.
-
=
-
נניח שדוד רחוק, שכלל לא ידעתם על דבר קיומו, מת בשיבה טובה והוא מוריש לכם דירה קטנה בשדרות ח"ן בתל-אביב. אתם ממהרים למכור אותה, הרי מה יש לכם לעשות עם דירה כזו? אתם מוכרים אותה לקונה הראשון שאתם מוצאים, והוא מוכן לשלם לכם תמורה של 1.2 מיליון ₪. נחתם ההסכם, הקונה הלך לדרכו ופתאום הגיע אדם אחר, שמציע לכם תמורת אותה דירה ממש 1.5 מיליון ₪. מיהרתם להודיע לקונה הראשון שבעצם לא בא לכם, ומכרתם אותה לשני בזמן. האם נהגתם כהלכה?
-
רבים יאמרו לכם שהתשובה היא חיובית. בית המשפט עליון בישראל קבע (בפס"ד אדרס) שהתשובה היא שלילית. ככל הידוע לי – ושוב, כמובן, ניתן לתקן אותי – בית המשפט הישראלי הוא היחיד, או בין היחידים בעולם, לקבוע זאת. רוב שיטות המשפט בעולם מתירות, בשם היעילות כלכלית, להפר חוזים בלתי כדאיים.
-
=
-
מדוע נזכרתי ב"תורת ההפרה היעילה"? נזכרתי בה בעקבות משחק רבע הגמר בין אורוגוואי לגאנה. 90 הדקות החוקיות של המשחק נגמרו בתוצאה 1:1. המשחק המשיך להארכה על מנת להביא להכרעה. ההארכה נמשכה ונמשכה ולא הובקע השער. והנה, בדקה ב-119 דומיניק אדייה מגאנה שיגר את הכדור אל השער, ולואיס סוארז מאורוגוואי שלח את ידו לעבר הכדור ומנע ממנו להיכנס פנימה. סוארז גורש עם כרטיס אדום, וגאנה זכתה לבעיטת עונשין שלא נכנסה פנימה. בבעיטות ההכרעה שנערכו בתום המשחק גאנה הלכה הביתה. איני יודע לומר אם נגיעת היד של סוארז בכדור, נגיעה שהעלתה את אורוגוואי לחצי הגמר, הייתה מעשה לגיטימי. במלים אחרות איני יודע אם יש להחיל על הכדורגל את תורת ההפרה היעילה.
-
=
-
עוד תהייה קטנה לטרחן עליה בטרם נגיע לסיום: כדורגל יכול להיות משחק די מלוכלך. שחקנים מתקלים אחד השני ומסיבים אחד לשני חבלות תוך כדי משחק. ברור שחלק ממעשיהם של שחקני כדורגל אחד כלפי השני עולים כדי עבירה פלילית של תקיפה או גרימת חבלה. לאותם שחקנים עומדת הגנת הצידוק שקובעת בין היתר שלא יישא אדם באחריות פלילית למעשה ככל ש"עשהו תוך פעילות ספורטיבית או משחק ספורטיבי ... ובהתאם לכללים הנהוגים בהם". אני תוהה ביני וביני מתי נגמר תפקידו של השופט האחד ומתחיל תפקידו של השופט השני. האם כל עבירה במסגרתה שופט הכדורגל שולף לעבר מבצעה כרטיס אדום היא בהכרח גם עבירה שהיא נחלתו של השופט היושב בדין?
-
=
-
וכסיכום למונדיאל, כהצדעה לרועי, וכהכנה לפוסט עתידי על שירה של רחל:

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר
קטעי ניבים סתומים – זה די.
-
=
-
המגיבים מוזמנים להביא קישורים משל עצמם לפגישה, לחצי הפגישה ולמבט האחד והמהיר.