גנטיקה א'

את אבי ניתן למצוא כמעט תמיד כשספרון באמתחתו. או אולי הספרון בכלל מצוי בצקלונו. רועי טען לא מזמן בפניי שבעוד שבן-אדם נורמלי הולך עם צקלון, אני, בתור פייגלע, הולך עם אמתחת. בכל אופן אני לא בטוח מה זה אומר על אבי, שאוהב מאוד את להקת אבבא ורכש במהלך השנים את כל אלבומיה.
-
לפני מספר ימים הסתובבתי עם אבי במרכז תל-אביב בנסיבות שאינן חשובות לענייננו. הצעתי לו לערוך היכרות עם חנות הספרים הצרפתיים היפה בכיכר מסריק.
-
אבי קורא ספרים כמעט אך ורק בשפה הצרפתית, וספרים שכאלה הם משאב די נדיר במקום מגוריו ובסמוך לו. בצר לו אבי נוהג לקרוא, ולחזור ולקרוא, באופן שיטתי את כל הספרים המצויים בביתו. כאשר הוא חש תחושת מיצוי הוא ממלא מזוודה בספרים הללו ושולח אותה לאחותו באילת. היא, מצדה, פורקת את המזוודה וממלאה אותה מחדש בספרים שהיו בביתה, למען אבי יוכל ליהנות מהם גם כן. חצי שנה לאחר מכן המזוודה תעשה את אותו המסלול, פחות או יותר עם אותם הספרים. וחוזר חלילה.
-
העובדה שגדלתי בבית בו היו בנמצא כל ספרי "אסטריקס" בשפת המקור (ואם זה לא ברור, אבי קנה את הספרים הללו לעצמו, לא לילדיו) לא סייעה לי ללמוד ולו מילה אחת בצרפתית. לפיכך מעולם לא ידעתי מה אבי קורא ולאיזה עולמות הוא מפליג עמם. מכריכות הספרים הבנתי שמדובר בספרים שלא יעניינו אותי, כאלה שמשלבים מדע בידיוני ונשים חשופות חזה.
-
בכל אופן, אבי שמח על האפשרות לבקר בחנות. הביקור, לפחות עבורי, היה כרוך בעוגמת נפש.

יפתח: לקחתי את אבא שלי לחנות הספרים הצרפתיים בכיכר מסריק. הוא מיד עט על מדף הספרים של דניאל סטיל
-
רועי: איזה פרענק
-
יפתח: כמה שאני התביישתי
-
רועי: אתה צריך להתבייש? בחנות צריכים להתבייש. איזו מין חנות צרפתית מציעה ספרים של דניאל סטיל?

צמחונות ב'

שתי הערות על המצב:
1. ישנו אוכל שטעמו הטוב עומד בניגוד מוחלט למראהו הנורא.
2. אם בביצים שבישלתם נוצר קרום אפרפר בין החלמון לחלבון – תדעו שכשלתם, ואולי מוטב שתצומו.
=

=
-
בפונטנלה, ספרו המצחיק של מאיר שלו, מספר מיכאל על משפחתו בכפר, ובין היתר הוא מרחיב על ענייני צמחונות שהיכו באמו.

"לא ברור לי אם הצמחונות הטריפה אותה או שהטירוף צימחֵן אותה, או שמדובר במִתאם פשוט, מהסוג החביב על רחל (דודתו של מיכאל), שלפיו, כמו צמדי תכונות אחרים - כישרון טכני וצליעה, למשל, או מוח-של-ציפור וקול רם – גם השיגעון וגם הצמחונות אוהבים ללכת יד ביד, וכשהם מוצאים את עצמם מקננים באותו אדם עצמו, מיד הם נופלים זה בזרועות זה ולשמחתם אין די".

אמו של מיכאל לא הייתה הצמחונית היחידה בכפר.

"בכפר חי אז יהודי אחד ושמו נתן פריישטט, שהיה פציפיסט, צמחוני, נגר וקומוניסט, ולפי הגדרתו שלו, 'צמחוני מטעמי פציפיזם וקומוניסט מטעמי בריאות'. כנגר, שימח פריישטט את ילדי הכפר בצעצועי עץ נחמדים. כקומוניסט, סיפר להם סיפורים חינוכיים-מבדחים על ילדותו של סטלין, וכצמחוני, כתב בעלון הכפר טור קבוע ושמו: 'שור אבוס וארוחת ירק'. אני זוכר מעט מן הכתוב בגזירי העלון הזה, שנכרכו ונשמרו בביתנו: 'חמש ארוחות קטנות ביום עדיפות משלוש גדולות', כתב פריישטט, 'וטובות מהֵנה שלוש ארוחות קטנות'.
-
כל ערב סיפר פריישטט סיפורים ארוכים לאשתו, ותמיד פתח אותם במלים: את זוכרת, יהודית...' ובימים נשא נאומים ארוכים באוזני כל מי שלמזלו הרע נקרה על דרכו, ותמיד פתח אותם ב'שמע נא...'. באסיפת הכפר דרש להוציא את התרנגולות מסוללות ההטלה אל החופש היחסי של החצרות ולהחתים כל רפתן על התחייבות ש'בשום תנאי' לא יוציא חולבת לשחיטה.
-
הוא עצמו לא החזיק בהמות, זולתי חמור קפריסאי ענקי, 'עוג' שמו. 'עוג הוא חמור מיוחד במינו', סיפרה לי רחל, 'הן בתור חמור, והן מתוך ההזדהות שחש כלפי בעליו – היה צמחוני גם הוא, ואם תחשוב על זה טוב טוב, מיכאל, תראה שזה אותו הדבר'. ופריישטט היה גאה מאוד ב'עוג' שלו, ציין שמעולם לא נכלא ולא הוצלף, ונקשר רק בימים שהיה מיוחם, וגם זאת על פי בקשתו שלו".

גם העצים התחילו לחרבן על העיר

והפעם פוסט שרובו ככולו תפיסת טרמפ על מי ששר את זה קודם, ועוד שר את זה טוב יותר משהייתי יכול לבקש. כבר הזכרתי (כאן) את אדם וסופי, ספרו היפה של יניב איצקוביץ'. הקוראים בספר מלווים את גיבוריו אשר חווים את תל אביב דרך הרגלים ומנהלים הליכות ארוכות ברחובותיה.
-
הרחובות מציבים איומים ומלכודות. מנחם הזקן חש בתור השליט של שדרות בן-גוריון ("שיטת הממשל שלו: דיקטטורה"). "בסך הכל הוא תופס את עצמו כריבון ראוי, אם כי לעתים נדמה לו שהוא נוקט עם נתיניו יד רכה מדי". עם זאת, קיימות בשדרה תופעות קשות המאתגרות את שלטונו של מנחם בשדרה.

"אבל הכל מתגמד לנוכח בעלי החיים, צבאות האוייב האכזר, המתרבה, השורץ בכל פינה. הכלבים מרימים רגליים על כל עצי עירו ועמודיה, להספיגם בקילוחי שתן, מחרבנים על כל מדרכה שטרם חוּללה, חופרים בערוגות הפרחים, בוטשים בשיחים, שותים מהברזיות, משאירים טביעות בוץ, משתוללים נובחים ומייללים. אבל הללו, בגלל טיפשותם ותמימותם, עוד נסבלים לעומת חתולי העיר חסרי העכבות. כמו גיס חמישי מסתובבים לו אלה בין הרגליים, שורטים את הגזעים הופכים את פחי האשפה, גוררים עיתונים מטונפים אל הספסלים, מעירים את הישֵנים בזעקות מרות, פרים-ורבים בנהמות מצמררות, מתכרבלים על מכסי המנוע, צופים מגדרות אבן, ממתינים ליום פקודה שבו ישתלטו כליל על העיר".

בתמונה: שמשת מכונית נטושה שחתולים (ויונים) נתנו בה סימנים

=
-
נושא הפיקוסים בתל-אביב, שנותנים בנדיבותם צל לעוברים ולשבים, אבל במחיר של זיהום המדרכה והרכבים החונים, עלה לאחרונה פעמיים בשיחות ארוחת הצהרים של מקום עבודתי. הפיקוסים הם איום נוסף המתואר ב"אדם וסופי". סופי, כמו כל הדמויות, משוטטת ברחובות.

"היא צועדת בשדרה, במעלה הנהר הסגול של פירות הפיקוסים, סוליות נעליה נדבקות ללפתן השזיפים שרוקח החום המתמתח של מאי. היא שומעת שאנשים מקללים את העצים, ומחייכת לעצמה".

סופי, צלמת במקצועה, מחייכת לעצמה משום שהיא נזכרת בתמונה הראשונה שהיא מכרה, של אנשים בשדרה אשר "נראו כמרחפים בחלל ארגמני, שטים בנהר סגול של ממטרי הפיקוס".

"כל השבילים היו מכוסים בפירות הסגולים של הפיקוסים, והיא נזכרה באביה שמתלונן על העצים, שפעם היו משירים רק פירות ירוקים ויבשים שלא הייתה לו שום בעיה לנקות אותם. אלה היו מין בונקלעך, שהילדים היו זורקים אחד על השני. אבל עכשיו, התלונן, זה כאילו שגם העצים התחילו לחרבן על העיר.
-
היא מכרה את התמונה למדור טיולים של עיתון מרכזי שהמליץ על שיטוט יומי בשדרות של העיר תל-אביב. נכתב שם שהופעת הפירות הסגולים היא פלא ביולוגי, שלא לומר דתי, ממש יש מאין, שהרי בעבר היו פירות הפיקוסים בצורת כדוריות קטנות וירוקות, שכלל לא נמעכו תחת סוליות הנעלים. כעבור ימים אחדים פירסם המדור מכתב ששלח בוטנאי בעל שם. הוא טען שהפיקוסים החלו להצמיח את הפירות הסגולים עקב הפרייה של צרעה מזן נדיר, שגודלה לא יותר ממילימטר והיא נפוצה רק באוסטרליה. במשך אותו חודש התפרסמו עוד תגובות של זואולוגים, בוטנאים וקלימטולוגים, אשר ניסו להסביר כיצד הגיעו הצרעות מן היבשת הרחוקה לישראל.
-
כולם הסכימו שהצרעות לא מסוגלות למסע הארוך מאוסטרליה בכוחות עצמן. לפי גרסה אחת נקלעו הצרעות לתא-מטען של אונייה. גרסה אחרת טענה שזואולוג רשלן הביא אותן, לצרכי מחקר, בצנצנת זכוכית שוודאי נפתחה בטעות. אבל הגדיל לעשות הכתב שהכתיר את הגעתן בכותרת: 'הצרעות הציוניות עושות עלייה'".

-
(ולמי שרוצה להרחיב ידיעותיו, הנה הכתבה מ"הארץ" שיש להניח כי נתנה השראה לדברים).

על הבולגרית, הפולנית, היידיש, העברית

החציל
הוא פשוט ועדין,
וריחו
כמו ריחו של הלב.
-
החציל,
כשכשוך הפלגים,
כמו שיר ילדים.
כמשק הרוחות
בפרדס מלבלב.
החציל, החציל.

-

האמת היא שהחציל הוא לא ממש פשוט ועדין, והרי לו הוא היה כזה הוא לא היה מסוגל לעבור את שבעת מדורי הגיהנום שמעבירים אותו בטרם הוא ינוח בשלווה בטחינה או בשמן זית.
-
כשאמי מריחה את ריחו של החציל הנקלה באש הפתוחה היא פולטת באופן אינסטינקטיבי, "יש כאן ריח של מעברה". אם זה לא ברור, אז מדובר לדעתה בריח טוב. יש להניח שבילדותה בפולניה אמי לא נתקלה בחצילים, אבל במעברה הייתה לה ההזדמנות לפגוש ריחות וטעמים מכל העולם כולו.
-
ב"שרליה" מספרת חוה אלברשטיין את סיפורו של מחנה העולים "שער העלייה". בין היתר אלברשטיין מזכירה את החיפוש הכואב אחר קרובים שאבדו, תוך שהיא מציינת ש"מי שהחליף את השם בעצם כבר ויתר; אינו מקשיב לתכנית אין בו כוח יותר".
-
נזכרתי בזה משום שיואב גלנט, הרמטכ"ל הבא, שובר מסורת ארוכה של רמטכ"לים שנשאו שם משפחה עברי ובדרך כלל מעוברת.
-

-
שנה טובה.

שמאלנים. הם בשום מקום

יוסי שריד התראיין לפני מספר ימים ל"הארץ" לרגל צאת ספרו החדש, והוא סיפר שבעוד כחודשיים ימלאו לו 70, שזה לטענתו גיל בלתי מתקבל על הדעת.

"התחלתי מאוד צעיר את הכל, בכל מקום הייתי הכי צעיר והייתי ילד הפלא [...] בהדרגה נכנסתי לחדרים והייתי מסתכל על סביבותיי ורואה שאני כבר לא בין הכי צעירים. אחר כך אתה כבר בכלל לא בין הצעירים, ובסוף אתה מגיע למצב שאתה נכנס לחדר ואם שמעון פרס לא נמצא, אז אתה הכי זקן".

=

אחד הקורסים המיותרים ביותר שלקחתי במסגרת הלימודים באוניברסיטה היה הקורס "זכויות אדם בישראל – השפעת הפוליטיקה על החקיקה והמשפט בהיעדר חוקה" של שולמית אלוני. הקורס, עם שמו הקליט והקולע, לא הצליח ממש לחדש או לעניין, וזאת למרות הזכויות הרבות הרשומות לטובת המרצה. למרבה הצער במהלך רוב השיעורים בהם נכחתי חישבתי את קצי לאחור וחיכיתי למשפט הסיום הקבוע של גב' אלוני, "טוב, ילדים, צאו לשחק בחצר".

החלקים היותר נחמדים בקורס היו אלה שהתייחסו לרכילות פוליטית בת 40 שנה, ובמלים אחרות: לכלוכים על שמעון פרס ועל גולדה מאיר. בין גולדה מאיר לשולמית אלוני היו יחסים לא טובים במיוחד, כאשר אלוני טוענת שברקע הדברים עמדה קנאתה של גולדה ברגליה היפות.

והנה באחד מן השיעורים אלוני דווקא מצאה לנכון להחמיא לגולדה. לצערי עברו מספר שנים מאז השיעור הרלבנטי, והזמנים והשמות נשכחו ממני, אבל רוח הדברים היא כדלקמן: נערכה ישיבת ממשלה אשר דנה באנס סדרתי שהטיל אימתו על נשות הארץ. אחד השרים, חובש כיפה אם זה משנה, הציע להטיל עוצר בשעות הערב על נשות ישראל למען לא ייארע להן כל רע. גולדה מיהרה להגיב ושאלה את השר: למה צריך להטיל עוצר על הנשים דווקא? הרי האנס הוא גבר; שיוטל עוצר על גברי ישראל. עוצר, בסופו של דבר, לא הוטל על אף אחד. אולי ביישובים ערבים.

=

בפסיקתו המיתולוגית בפרשת Brown v. Board of Education קבע בית המשפט העליון האמריקאי כי "Separate educational facilities are inherently unequal", ובכך הוא ביקש לשים קץ למדיניות ההפרדה בין לבנים ושחורים בארצות הברית, מדיניות שהונהגה לאחר מלחמת האזרחים ושאושרה בפסיקת אותו בית המשפט בסוף המאה ה-19.

הפסיקה של בית המשפט העליון האמריקאי אכן הולידה אינסטינקט – בריא למדי – שגורם לרוב הציבור הליברלי לסבור שהפרדה היא בהכרח הפלייה. האינסטינקט טבוע גם בקהילה המשפטית ישראל, ובפסק הדין בפרשת עאדל קעדאן, שדן בשאלה אם זה חוקי להקים יישוב ליהודים בלבד (התשובה, נניח, היא: לא), התייחס השופט ברק לפסק הדין בפרשת Brown ולביקורת עליו.

ובאמת אני אישית סבור שבעוד שחשדנות היא תמיד דבר בריא, עדיין צריך לבדוק אם אותה הפרדה אכן יוצרת אפלייה. אחד ההיבטים המעניינים בשנים האחרונות בנושא הזה מתייחס לנושא "קווי המהדרין" של חברות האוטובוסים בהם ישנה הפרדה בין גברים ונשים. אלון הראל ואהרון שנרך פרסמו מאמר מאוד מעניין בנושא, מאמר שניתן להתווכח איתו אבל אי אפשר להתעלם מטיעוניו.

הם מזכירים שישנן פרקטיקות של הפרדה שלא נתפסות כמפלות, דוגמת ההפרדה בין גברים ונשים במקלחות ובשירותים ציבוריים. עוד הם מציינים שנשים חרדיות עשויות דווקא לרצות קיומה של הפרדה בינן לבין הגברים, שכן הדבר מאפשר להן לפתח את עצמאותן.

הראל ושנרך טוענים, בצדק רב, שבדומה לסוגייה "השואה – בעד ונגד", כך גם בסוגייה "הפרדה – בעד ונגד" צריך קודם לשאול "הפרדה – כיצד?". כלומר, יתכן שההפלייה שבקווי המהדרין לא נובעת מעצם ההפרדה, אולם ברור שהיא נובעת מפרקטיקת ההפרדה ששולחת את הגברים לקדמת האוטובוס ואת הנשים לאחוריו. הרי ניתן היה לקבוע ההיפך ובאופן מאוד מעניין הרעיון לא עלה.

=

בימים אלה יוצאת רכבת אווירית עמוסה במיוחד של חסידי ברסלב שמבקשים להשתטח על קברו של הצדיק נחמן באומן. בעיתונים מדווח על קומץ אברכים שנצפו בשדה התעופה עם כיסוי לעיניהם שנועד לחסוך מהם את מראותיהם הקשים של בנות ישראל הפחות-חסודות. תמונה של אותם אברכים תמצאו באתר "הארץ", שם יאיר אטינגר מדווח:

"התופעה כבר התגלתה בימים האחרונים למתפללים בבתי כנסת ברחבי בני ברק, בקמפיין צבעוני ל'שמירת העיניים' בדרך אל ציונו הקדוש של רבי נחמן. 'מחייכים כל הדרך לאומן', נכתב בעלון שהופץ בעיר ונועד לשכנע את המאמינים לעטות צעיפים שיחסכו מהם מראות אסורים, ויוליכו אותם בבטחה רוחנית מקסימלית. 'נוסה על ידי רבים ומצאוהו מועיל להפליא', נכתב בעלון, הזרוע תצלומים של חסידים מחויכים, מכוסי עיניים מרצון ומעליהם מטוס ממריא לשחקים".

אטינגר גם מצטט מן ההנחיות של היזמים:

"בכל חנות בדים מבקשים בד לייקרה דק ברוחב 70 ס"מ (בצבע כחול, חום, או שחור), מחירו כ-20 ש"ח. רוחב היריעה הוא מטר וחצי (...) וזה נחוץ כדי שיישב טוב ולא יתנדנד ברוח".

על יתרונות נוספים של בד הלייקרה ניתן ללמוד כאן.

=

אני תופס את הסיפור הזה כסיפור חיובי, ולא רק משום שהוא העלה בת שחוק על שפתותיי. יתכן שהוא מבטא הכרה עמוקה יותר של אנשים, לפיה אידיוטים צריכים קודם כל להעניש את עצמם.

בשם האהבה

ביומי הראשון בלימודים לקראת תואר ראשון במשפטים, בשיעור הראשון בקורס "מבוא לתורת המשפט", העביר המרצה דקות ארוכות ומייגעות במתן זכות דיבור לסטודנטים, לא חכמים במיוחד, אשר ניסו להשיב לשאלתו לגבי ההבדל בין חוק הכבידה של ניוטון לבין החוק שקובע "לא תרצח". התשובה היא שבעוד שחוקים מהסוג הראשון מתיימרים לתאר את המציאות, חוקים מהסוג השני מתיימרים לעצב אותה.

=

ומה עם חוקי הזמן? חוקי הזמן נועדו לתאר את המציאות או לעצב אותה?

=

בעבר נהגו לומר באנגליה שבהיעדר חוקה בסמכותו של הפרלמנט האנגלי לעשות כל דבר בדרך של קבלת חוק, ובכלל כך "להפוך גבר לאישה ואישה לגבר". כמובן הטענה הזו מטופשת, והפרלמנט אינו מסוגל להפוך לגבר לאשה. רק אֵם מגוננת במיוחד יכולה לעשות דבר כזה. לכל היותר הפרלמנט יכול לקבוע חוק שלפיו יתייחסו לגבר כאל אשה או ההיפך.

=

חוק קביעת הזמן, התשנ"ב-1992 קובע כדלקמן:

1. הגדרות

בחוק זה -

"זמן יקום מתואם" - (Coordinated Universal Time - UTC (INPL)); בסיס הזמן המקובל בעולם, לצרכי חוק, לתיאום בין לאומי ולצרכים אחרים, מבוסס על קצב ההשתנות של זמן אטומי, תוך התאמה לתנועת כדור הארץ; נקבע בישראל במעבדה הלאומית לפיסיקה של משרד התעשיה והמסחר (מל"פ) המהווה חלק מהמערכת העולמית של מעבדות לאומיות לקביעת הזמן שבאחריות המשרד הבין לאומי למשקלות ולמידות (Bureau International des Poids et Mesures (BIPM)).

2. הזמן בישראל

הזמן בישראל יקדים את זמן יקום מתואם בשעתיים.

3. הקדמת הזמן בישראל

בכל שנה, בין יום שישי האחרון שלפני יום 2 באפריל בשעה 02:00, לבין יום ראשון האחרון שלפני יום י' בתשרי, בשעה 02:00, יוקדם הזמן בישראל בשעה אחת נוספת, כך שיקדים את זמן יקום מתואם בשלוש שעות.

=

חוק קביעת הזמן חביב עלי במיוחד משום שכאמור לא ברור טיבו. גם לשונו היפה מזכירה לי סדרות נוסח מסע בין כוכבים. גם תמיד יפה בעיני ששעון הקיץ, בהתאם לסעיף 3 לחוק, מקפיד על לוח השנה הגרגוריאני, ואילו חברו שעון החורף מקפיד על לוח השנה העברי. (אם כי ייאמר שלפי לוח השנה העברי יום חדש מתחיל קודם למקבילו על פי לוח השנה הגרגוריאני, ולכן היה צריך לקבוע שהשעון יוזז שעתיים לאחר צאתם של שלושה כוכבים).

=

אין לי דברים טובים לומר על שר הפנים אלי ישי, ואני מעוניין לנצל את הפוסט הזה כדי לא לחרוג ממנהגי. היום הוא טען שהוא ישקול את האפשרות לפעול לתיקון החוק (משמע: הוא ישקול בשלילה) באופן שיחזיר את שעון הקיץ לאחר יום הכיפורים. כלומר יוזז המחוג אחורה לכמה ימים כדי שיהיה יותר קל בצום יום הכיפורים ולאחר מכן השעון יוזז המחוג קדימה, עד אשר ייגמר הקיץ, או עד אשר אשר תחוסל עוגת התפוחים שיש המקפידים על הכנתה לכבוד החג.

למקרא הדברים האלה נפלטה מפי מילה שאני לא חש נוח לומר אותה על שר במדינת ישראל, אף על פי שרועי לא חש קושי להפטיר אותה ביחס אלי אך לא מכבר. אז מאחר שאני לא חש נוח לומר את המילה הזו אני אומר שאלי ישי גזען.

=

אחרי שלפני שבועיים הוא טען להגנתו בריאיון לידיעות אחרונות בנושא ילדי העובדים הזרים שהוא דווקא "מאוד אוהב ילדים", אז היום אלי ישי הכריז שהוא גם "אוהב את שעון הקיץ". גזען, כבר אמרתי?

צמחונות א'

י', שנגדיר אותו כחבר פייסבוק, השמיע באוזניי את הטענה שכאשר תרנגולות מובלות במשאית ממקום למקום, מאוד חשוב שכל תרנגולת ותרנגולת תבחר בקפידה את מקום מושבה, וזאת בשל אתגרי הדרך: התרנגולות שיושבת בסמוך לדפנות המשאית עשויות להיפגע מהרוח שתכה בהן בזמן הנסיעה. התרנגולות שיושבות בלב המשאית עשויות להיפגש מהחום שמאפיין את מרכזה. אכן, לא נעים להיות תרנגולת.
-
באותו הקשר טען י' (ולא בדקתי אם הוא צודק) שהמשמעות המילולית של הביטוי בגרמנית שמציין "תרנגולות חופש" היא "תרנגולות מאושרות". על רקע תזת המשאית לא היה מנוס מלהגיע למסקנה שכל התרנגולות המאושרות דומות זו לזו, אך התרנגולות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה.
-
=
-
רועי: צמחונות. איזה דבר נורא
-
יפתח: כן, אתה רואה מה זה. אני מתפרק
-
רועי: זה דופק לך את המוח. ממש כך. אתה צריך לקחת כדורים כדי לבלום את ההידרדרות המנטאלית שלך, וגם זה לא תמיד עוזר
-
יפתח: היית מחבר אותי עכשיו לעירוי אנטריקוט?
-
רועי: בוודאי שלא. אנטריקוט אוכלים, לא שותים. מה אתה חושב, שזה עשב חיטה?
-
יפתח: אנטריקוט זה האוכל של עשב החיטה?
-
רועי: שום פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה אוכלת עשב חיטה
-
יפתח: מה ששאלתי זה אם עשב חיטה שמכבד את עצמו אוכל פרה
-
רועי: הפרה בחרה להיות צמחונית. אז אלוהים העניש אותה והפך אותה לסטייק. היזהר!
-
יפתח: איך מתיישבת הטענה ששום פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה אוכלת עשב חיטה עם הטענה שהפרה בחרה להיות צמחונית?
-
רועי: אתה אוכל עשב חיטה?
-
יפתח: לא. אני בכלל לא יודע אם אוכלים את זה. נדמה לי ששותים עשב חיטה, וגם זה רק כאשר לפליטה שלך יש טעם רע
-
רועי: כלומר, אתה יכול לבחור להיות צמחוני ועדיין להימנע מעשב חיטה
-
יפתח: אפשר גם להיות צמחוני ולהימנע מבנות
-
רועי: כן, קוראים לזה "אידיוט".