אסוציאציות ואילוסטרציות

אחת השאלות שמופנות, שלא לומר מוטחות, לעבר מפגיני האוהלים, היא השאלה "מה אתם רוצים?"

מדובר בשאלה שגם אני שואל הרבה בדינמיקה המשפחתית שלי. אמי מסוגלת לדבר ולדבר ולחפור ולחפור עד אשר איני יכול עוד, או אז אני שואל לאן כל זה מוביל: "מה את רוצה?"

ואולי יש מן המשותף בין המחאה לבין אמי. יכול להיות שקשה לאנשים לאכול את המחאה הזו משום שיש משהו נשי במהותה, שכן עוד לפני שהיא אומרת מה היא רוצה, היא פשוט משתפת בתחושותיה, בכאביה ובמחשבותיה.

ואנחנו, בעוונותינו, מורגלים לציבורית גברית במהותה, שמסמנת את המטרה ומשתינה לעברה.

בהקשר הזה לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמחאה הזה מונהגת בעיקרה על ידי נשים, כאשר הגברים שאיתן הם (ושיסלחו לי מראש, זה לא אמור להעליב, זו כמעט מחמאה) לא הגברים עם רמת הטסטוסטרון הכי גבוהה שניתן להשיג.

זהו סתם רסיס מחשבה, זאת לא תזה שאני מוכן בהכרח להגן עליה (בתום כתיבת שורות אלה ראיתי שגם תום עוסק בכך).

=

אתמול היה לי הכבוד לערוך שיתוף פעולה יצירתי עם פרופ' עמנואל לובריקאנט, הפילוסוף האנאלי הראשון מאז אפלטון. את תוצאת שיתוף הפעולה בינינו ניתן למצוא כאן כאן וכאן.

במהלך עבודתנו נזקקנו לציטוטים של בן דודו של הפרופסור, פרופסור אף הוא, עמנואל קאנט.

בחיפוש בויקיציטוט מצאנו בין היתר אמירות המיוחסות לקאנט בנושא גברים ונשים. מדובר באמירות מפתיעות שגרמו לפרופ' לובריקאנט ולי לחוש אי-נוחות במושבנו. כך, קאנט טען כי "יותר משהאישה מוקירה מעשים טובים של הגבר, הגבר מוקיר מעשים טובים של האישה" וכי "באמצעות הנישואים האישה משתחררת והגבר מאבד את חירותו".

גם אם אניח שהציטוטים הללו נאמרו בבדיחות הדעת, הרי שהם עדיין מביכים, ויש להניח שאפילו דודו טופז הי"ד לא היה מעז לומר לומר דברים כאלה בימינו. ואף מילה על זה ששמו היה "קאנט".

=

ולסיום, הגם שאחרים כבר דנו בכך לא מכבר, מעניין להשוות את שער גיליון "הארץ" מיום 26.9.1982, למחרת ההפגנה המיתולוגית של ה-400,000, לשער גיליונו מהיום.

"הארץ" הוא עדיין העיתון הטוב בישראל, אבל נראה שקוראיו החושבים זקוקים, יותר מבעבר, לאילוסטרציה.