כשהתעורר גְרֶגוֹר סָמְסָה בוקר אחד מחלומות טרופים גילה שנהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הקשה כשיריון, וכשהרים קצת את ראשו ראה את בטנו הקמורה, החוּמה, מחולקת בהתקשויות מקושתות, והשמיכה שבמרומיה, שעוד רגע תגלוש כולה, נאחזה בה בקושי. רגליו הרבות, העלובות בדקיקותן יחסית לשאר מידותיו, ריצדו חסרות ישע מול עיניו."מה קרה?" אמר בלבו. זה לא היה חלום. חדרו, חדר רגיל של בני אדם, רק קצת קטן מדי, עמד בשקט בין ארבעת קירותיו המוכרים היטב. מעל לשולחן, שמבחר של דוגמאות אריגים שהותרו מצרורן היה פרוש עליו - סמסה היה סוכן-נוסע - הייתה תלוייה התמונה שגזר לא מזמן מכתב עת מאוייר וּקבעהּ במסגרת מוזהבת נאה. בתמונה נראתה גברת בכובע פרווה וברדיד פרווה, יושבת זקופה ומרימה כלפי הצופה ידונית כבדה של פרווה, שכל אמת ידה נבלעה בה.מבטו של גרגור נפנה אל החלון ומזג האוויר הסגרירי - טיפות גשם נקשו על אדן הפח - העכיר את רוחו כליל. "ומה אם אמשיך לישון עוד קצת ואשכח את כל השטויות האלה?" אמר בלבו, אבל להוציא זאת אל הפועל לא יכול בשום אופן, כי היה רגיל לישון על צדו הימני, ואילו במצבו הנוכחי נבצר ממנו לעבור אל התנוחה הזאת. ככל שהתאמץ להתהפך אל צדו הימני, חזר תמיד והתגלגל אל גבו.
תרגום: אילנה המרמן
רשומות
זהו הבלוג האהוב עליי בכל הבלוגוספרה. שמחה שחזרת לעדכן.
השבמחקהיי יפתח. אני בהחלט מנסה לעקוב אחרי הבלוג שלך באופן שוטף. הדבר המשעשע הוא שלא ראיתי אזכור ולו אחד לעובדה שאתה עורך דין בגל הבלוג. האם אתה מסווה זאת, ומעדיף להתמקד בכישורי הציניקניות שלך? :)
השבמחק