יום שישי, 22 ביולי 2011

We Shall Overcome

היום שוחחתי עם ידידה, שמעט נעלבה מחברות שהעריכו בפניה שהיא תהיה אם היסטרית. דנו בסוגייה והגענו למסקנה שאי אפשר לדעת מראש איזה מין אמא היא תהיה.

אתמול שוחחתי עם ידידה אחרת על זה שאי אפשר להעריך את אופי תיפקודו של בן אדם במיטה לפני שנכנסים איתו אליה.

כאלה הם החיים, חסרי וודאות: אי אפשר לדעת איך בן אדם יהיה עם ילדים, אי אפשר לדעת איך בן אדם יתפקד במיטה, ואי אפשר לדעת איך בן אדם יתפקד עם ילדים במיטה.

=

והאם ניתן לדעת כיצד תתגלגל מחאת הדיור? האם כדאי ללכת להפגנה?

=

אני מוצא עצמי מעת לעת נוטל חלק בהפגנות של הצד השמאלי של המפה, הפגנות שלצערי בשנים האחרונות נשלטות על הצד האולטרא-שמאלי. אני עושה זאת בהסתייגות ובמבוכה. תחושת החובה האזרחית כופה עלי לעשות כן למרות הקשיים שמעורבים בעניין:

ראשית, וזה כנראה עניין של אופי, יש לי בעיה עם פתוס, ובטח שיש לי בעיה עם דמגוגיה. העובדה שיש לי דעה פוליטית (שמאלנית, בעוונותיי) לא אומרת שאני לא בן אדם חושב. לכן יש לי בעיה קשה עם כל המנטרות הקבועות שנקראות בהפגנות השמאל בשנים האחרונות, דוגמת "אדוני שר הביטחון, כמה ילדים רצחת היום?". אין לי שום דבר טוב לומר על שר הביטחון, אבל ייחוס רצח של ילדים הוא דיבה רעה. וזה בכלל לא חרוז.

שנית, בשונה מהשמאלני הממוצע, אני לא אופטימי, ואני לא חושב שיהיה פה טוב יותר. אני גם לא חושב שהעובדה שאנחנו מתנהגים לא יפה כלפי הפלסטינים אומרת שהם יותר טובים מאיתנו. היא רק אומרת שאנחנו יותר חזקים מהם. והסיסמה הזו שקוראים בהפגנות, "יהודים וערבים מסרבים להיות אוייבים", היא סיסמה מופרכת לחלוטין ומנותקת מהמציאות. הן היהודים והן הערבים מסכימים גם מסכימים להיות אוייבים. הם עושים זאת בשמחה.

שלישית, הריח. כאשר אני מגיע להפגנה של השמאל עולה בי דחף לאו-בר-כיבוש לשלוח 50% מהמפגינים מיד למקלחת. את ה-50% הנותרים אני חש צורך לשלוח למספרה – ואז למקלחת.

=

רבים בציבור מתפתים לתמוך בהקמת מגדלים בטענה שאנחנו מדינה קטנה, עם עתודות קרקע מוגבלות, שחייבת לנצל אותן באופן מקסימלי. ואולם המרחק בין ניצול אחראי של הקרקע לבין הקמת בניינים של 20 קומות ויותר, הוא עצום.

מגדלים הם עניין יקר. עלויות הבנייה לגובה הן גבוהות. בנוסף, בנייה לגובה דורשת התקנת מספר מעליות, שעלויות פעולתן ותחזוקתן היא גבוהה. כאשר מגדלי המגורים גבוהים ממגדלי המים חוק כלים שלובים משחק לרעתנו ויש להניח שפעולת המשאבות שמזרימות את המים למעלה גם כן כרוכה בעלויות גבוהות (זה גם יוצר בעיות הלכתיות). שלא לדבר על המחיר הכספי והסביבתי של מיזוג האוויר במגדלים, שביותר מדי מהם יש מעטפת זכוכית אבל אין חלונות.

משמעות הדבר היא שלא רק שדירות במגדלים הן מאוד יקרות, אלא שעלות אחזקתן היא גבוהה. כלומר, בנוסף למשכנתא שהישראלי הממוצע נדרש לשלם עבור הדירה שהוא רכש, הוא יידרש לשלם במגדל גם דמי ועד בית או דמי ניהול בשיעור של מאות וגם אלפי שקלים.

במלים אחרות, מגדלים הם לא פתרון למצוקת דיור, אלא הם פתרון למצוקת אופנה נובורישית. ואופנה מטיבה חולפת, ומתישהו הדיירים יחליטו שהשכנים אינם יאים בעיניהם ויחזרו לבתים הפרטיים שהם נטשו לטובת החיים בקומה השלושים. ומה אז? לדינמיט הפתרונים.

המגדלים שנבנים בתל-אביב אינם מיועדים לתושביה. המתגוררים במחנה האוהלים בשדרות רוטשילד לא מסוגלים להרשות לעצמם לגור במגדלים, ולא פחות חשוב: הם לא רוצים לגור בהם. תל-אביב לא שואבת אליה אנשים צעירים בגלל המגדלים. היא שואבת אליה אנשים צעירים בזכות תכנון עירוני שונה לחלוטין שכבר לא מונהג יותר.

=

אז למה בונים מגדלים? יש לכך סיבות רבות שלא אתיימר להקיף אותן. אמנה שתיים.

הסיבה של היזמים היא מובנת מאליה: הם מרוויחים כסף. הם קונים קרקע, מקבלים זכויות בנייה מפליגות (לכל חלקת קרקע יש "זכויות בנייה" שמגדירות את מספר הקומות שמותר לבנות ואת גודל השטח שמותר לבנות בכל קומה), בונים, ומוכרים מיד לרוכשים אמידים, חלק ניכר מהם מחו"ל.

למה העירייה משתפת פעולה עם המגדלים? כי כל מגדל כזה מכניס לה כספים רבים וחוסך לה הוצאות רבות. כל יזם שמבקש לבנות מגדל מקבל "מטלה ציבורית". הוא נדרש לסלול דרך, לשתול גינה, לשפץ בניין לשימור, לבנות בית ספר, ועוד כל מיני מטלות שבמקור מוטלות על העירייה. בנוסף היזם משלם לעירייה מיסי השבחה עבור זכויות הבנייה שקיבל. ואחרי שהבניין קם העירייה תגבה מיסי ארנונה גבוהים. זו הפכה להיות שיטת העבודה של העירייה. היא כבר לא מסוגלת לתת לתושביה את השירותים שהיא צריכה לתת בלי הפתרון הקל של המגדלים, גם אם בינתיים נוצרות בעיות אחרות, שנמנעים מלחשוב עליהן, דוגמת בעיית הדיור של התושבים הלא-עשירים (ראו עבודת הדוקטורט של ד"ר טליה מרגלית שלא מצאתי ברשת). העירייה התמכרה לשיטה הזו והיא הפכה לנרקומנית של מגדלים.

=

המחאה שהתחילה משדרות רוטשילד והתפשטה לכל הארץ היא מרגשת. כוחה הוא בא-פוליטיות שלה. אבל זוהי גם חולשתה הגדולה. לא צריך להיות יאיר לפיד כדי לדעת שמי שמנסה למצוא חן בעיני כולם למעשה לא אומר דבר ולא יכול להשיג דבר.

=

ומה יהיה? כנראה יוכנסו מספר תוספות ליוזמת החקיקה האיומה של נתניהו לקיצור הליכי התכנון; יוקמו שכונות איומות ונוראות שהמוות בהן מולך, שלא יהיה בהן דבר מן האלמנטים שמושכים אנשים צעירים למרכזי הערים; יתכן ויוקרבו לשם כך שטחים פתוחים יקרים; ואיכשהו ההטבות הכספיות תמשכנה להיות מנותבות להתנחלויות וליישובים חרדים.

=

אז ללכת להפגנה? החלטתי ללכת.

מאחר שזו הפגנה א-פוליטית, ולא שמאלנית טיפוסית, הנחתי לתומי שיבואו אנשים שמבקרים במקלחת באופן תדיר. אפילו הגדלתי לעשות והצעתי לחבר לבוא מוקדם, בשביל המינגלינג, שלא לומר: בשביל המתחנגלינג. הוא מצדו הזכיר לי שמדובר באנשים שגרים באוהלים ולא התקלחו כבר כמה ימים.

ובכל זאת אבוא. גם הייתי נוטל בעצמי אוהל, מציב אותו בשדרות רוטשילד, ומצטרף לשאר החברים, אלמלא זה היה דוחה.


5 תגובות:

  1. קשקוש בלבוש. אפשר וחייבים לבנות מגדלים ככה שהעלות פר דירה תהיה זולה - יש מגדלים זולים בארץ. מגדלים הם משמעותית יותר אקולוגים מדיור נמוך - הנזק פר דירה נמוך משמעותית מבניה נמוכה. הם האלטרנטיבה ל"ערי שינה". קרא קצת בלינק המצורף ותחכים.
    http://www.wired.com/wired/issue/16-06

    השבמחק
  2. דיון מחכים שאינו קשקוש בלבוש כמו כאן ניתן למצוא אצל לרמן - http://www.tlv1.co.il/?p=1703

    השבמחק
  3. ועוד משהו - "קשקוש בלבוש" זה נורא השבוע שעבר. אמור מעתה "תגיד לי, אתה סתום?"

    השבמחק
  4. הדיון ההוא מהווה דעה, וללא שום עובדות מספריות. אני כן מסכים, שבישראל כמו בישראל - הכל מבוצע בצורה הכי מחורבנת שיכולה להיות, ובמקום שהמגדל ישתלב במרקם העירוני, הוא מחריב אותו. אבל אני ממש לא מסכים לגבי מגדלים ואקולוגיה: ההפך, זה ככל הנראה הפתרון האקולוגי ביותר. ושוב - מציע לכולם לקרוא את הלינק. שם יש גם מספרים ועובדות. אני לא חושב שאתה סתום. אתה פשוט מתפוצץ מכעס, כמו כולם, על זה שגנבו לך את העיר. עכשיו קמים?

    השבמחק
  5. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל הבלוג.

    השבמחק