יום שבת, 17 בספטמבר 2011

איוורור מדפים

יובל סער פרסם אתמול במוסף "הארץ" מאמר יפה שעסק בהחלטת איקאה לשנות את עיצובו של "בילי", ארון הספרים שלה. הדגם החדש יהיה עמוק יותר. מדוע?

"איקאה מסבירה בכך שהספריות איבדו את השימוש המקורי שלהן ומי שקונה אותן כבר לא מניח בהן ספרים, אלא מזכרות, חפצי נוי, תמונות ועוד. ובמלים אחרות, כל דבר שהוא לא ספרים".

סער קושר את התופעה לעלייתם של הספרים האלקטרוניים.

"'לכל אחד יש כמה ספרים. יש כאלה שיש להם כמות מאות. בילי מתאים לכולם', מכריזה הכותרת בראש העמוד שמציג את הדגמים בקטלוג של איקאה. אולם השאלה שלא נשאלת בקטלוג היא מה יעשה מי שיש לו כמה מאות ספרים, אבל כולם מאוכסנים באייפד או בקינדל? האם הוא בכלל יצטרך ספריה?"

בימיי בתיכון, גיבשתי לעצמי תזה לפיה יש ביכולתי לשפוט אנשים, ולדעת אם אני יכול להיות חבר שלהם, על סמך טעמם המוזיקלי. התזה נשענה בין היתר על כך שלחבריי באותה תקופה ולי היה טעם דומה. בשירות הצבאי התזה קרסה בשמירה הראשונה שעשיתי עם חייל, שהיה נחמד וחכם, אבל בעל טעם מוזיקלי מזעזע.
אז אמנם איני סבור עוד שניתן לעמוד על טיבם של אנשים רק על סמך טעמם המוזיקלי, הספרותי או הקולינרי, אבל אין הדבר אומר שאני מצליח להימנע מלהמשיך לנסות.
אחד מתחביביי הגדולים ביותר הוא בחינת ספרייתם של אנשים שאני מתארח בביתם לראשונה. היכרותי עם כריכות של ספרים ושמות של סופרים מאפשרת לי לגבש דעה, בדרך כלל שלילית, לאחר סקירה של 20 שניות. כמובן, ניתן להמשיך ולהעמיק, ולשלוף ספרים ולבחון אותם באופן פרטני, בהתאם לעניין שהספרייה מעוררת, ובהתאם לסיטואציה הכללית.
הנטייה לעבור לספרים האלקטרוניים היא חדשה די רעה מבחינתי. אין ספק שבחינה דקדנית של ספריה המוצגת בסלון הבית מעידה על אופי חטטני, אבל מדובר בחטטנות שניתן לה היתר. והרי אני לא בודק מה מונח לאנשים על השידה ליד המיטה, או במגירת השידה.
לעומת זאת, ספק בעיני אם אנשים יתירו לי ליטול לידיי את הקורא האלקטרוני שלהם ולבדוק מה יש להם בזיכרון. זו כבר תיחשב חטטנות בלתי-לגיטימית.
כמובן, לא אלמן ישראל. השנים האחרונות הפקידו בידי הסטוקר הפוטנציאלי כלים רבים, יקרים מפז, ובהם פייסבוק, טוויטר, פורסקוור ועוד ועוד. אבל את החזות האינטקטואלית, כנראה, אנחנו נאבד.
ואם עסקינן בספריות, הרי שספרייתי קורסת וכבר זמן רב אני דוחה את רכישתו של ארון ספרים חדש. לפיכך לא נותר לי אלא לנסות לרווח קצת את הארון ולהציע לציבור הרחב ספרים שלא קראתי, לא צלחתי, לא אהבתי או סתם לא הותירו משקע, באופן המאפשר לי להיפרד מהם. מטבע הדברים מדובר בספרים שאיני רוצה עוד בספרייתי, לכן אתם לא יכולים ללמוד מן הרשימה שלהלן דבר על אהבותיי או על תחומי העניין שלי. ההיפך הוא הנכון, אתם יכולים ללמוד מה עניין אותי לרגע בחנות בחמש-עשרה השנים האחרונות ולא הצליח להמשיך לעורר עניין זמן רב לאחר מכן:

בין שני העולמות, ז'קלין כהנוב (נמכר)

אימפריה משל עצמם - ניל גבלר (נמכר)

מחשבות על מחשבות, ג'ונתן מילר (נמכר)

מי שמעוניין באיזה מן הספרים - שישלח מייל, יטקבק, יסמס, ידאם או ייצור קשר בכל דרך אחרת. הספרים יישמרו למשך זמן סביר עבור הראשון שיבקש ם.
בנוסף, אתם מוזמנים לעבור גם על רשימת הספרים שפרסמתי בעבר. חלק מהם לא נדרשו ולא טרחתי לפנות אותם.
איני מצפה לתמורה עבור הספרים פרט לשניים: עבור לבד בברלין או "עד שיום אחד" אני מצפה לקפה ומאפה מצד המזמין. על כאלה ספרים מחורבנים בן אדם צריך לשלם.

7 תגובות:

  1. אחד שמבין באמת17 בספטמבר 2011 בשעה 17:03

    יש לך במקרה את ההרלן קובן האפור שיצא חדש? את זה עוד לא קראתי וגם את האדום. אני מוכן לתת לך בשבילו את הירוק והסגול שהם מאד מצויינים.

    השבמחק
  2. מה שצריך לעשות זה לבנות מנגנון מקביל, המאפשר לך לדפדף בקינדל או באייפוד של אנשים שיושבים לידך באוטובוס, או לשלוף סמארטפון דיסקרטי ולראות מה הדירה בה אתה מתארח מכילה, וירטואלית. הצורך לא השתנה, ואנחנו רק צריכים לחכות שמישהו יבוא לענות עליו.
    ואגב, בנושא הזה, כאן: http://blog.strawjackal.org/2009/07/351/

    השבמחק
  3. לבד בברלין מחורבן? באסה. קניתי אתמול.

    השבמחק
  4. והאמת שאשמח לעיסקה לגביו. מתאימה לי העיסקה.

    השבמחק
  5. דווקא יותר טוב. לי יש כבר כמה זמן את 'היהודי האחרון' של קניוק על המדף. נשברתי באמצע, אני משוכנע שזו יצירת מופת רק שלי כבר לא היה כוח להמשיך. עכשיו מי שנכנס רואה את הספר וחושב שזה מסוג הדברים שאני קורא בזמני הפנוי. אם לעומת זאת היה לי קורא ספרים אלקטרוני בטח הייתה בו גם אפליקציה שהייתה אומרת למי שמחטט איזה ספרים גם נקראו והאם עד הסוף או לא.

    השבמחק
  6. נחתתי אצלך במקרה דרך FF וחיטוט בציוציך, אבל עלי לא להסכים לגבי "לבד בברלין". קראתי אותו כשהייתי, אהמ, לבד בברלין, ואם אתה חובב הז'אנר (היסטוריה, ברלין וכו'), אתה מוצא בו הנאה גדולה. במיוחד אם אתה גר בבניין כמו שמתואר בספר, ומסביבך הדי התפוצצויות של נפצים לרגל השנה החדשה.

    אבל זה בסדר, אף אחד לא מושלם.

    השבמחק
  7. הספר הוא מאוד אילוסטרטיבי, וברור לי שיש הנאה מקראת אילוסטרציה של נוף מוכר. ספרות זה לא.
    וברוך הבא :)

    השבמחק