יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

בשם האהבה

ביומי הראשון בלימודים לקראת תואר ראשון במשפטים, בשיעור הראשון בקורס "מבוא לתורת המשפט", העביר המרצה דקות ארוכות ומייגעות במתן זכות דיבור לסטודנטים, לא חכמים במיוחד, אשר ניסו להשיב לשאלתו לגבי ההבדל בין חוק הכבידה של ניוטון לבין החוק שקובע "לא תרצח". התשובה היא שבעוד שחוקים מהסוג הראשון מתיימרים לתאר את המציאות, חוקים מהסוג השני מתיימרים לעצב אותה.

=

ומה עם חוקי הזמן? חוקי הזמן נועדו לתאר את המציאות או לעצב אותה?

=

בעבר נהגו לומר באנגליה שבהיעדר חוקה בסמכותו של הפרלמנט האנגלי לעשות כל דבר בדרך של קבלת חוק, ובכלל כך "להפוך גבר לאישה ואישה לגבר". כמובן הטענה הזו מטופשת, והפרלמנט אינו מסוגל להפוך לגבר לאשה. רק אֵם מגוננת במיוחד יכולה לעשות דבר כזה. לכל היותר הפרלמנט יכול לקבוע חוק שלפיו יתייחסו לגבר כאל אשה או ההיפך.

=

חוק קביעת הזמן, התשנ"ב-1992 קובע כדלקמן:

1. הגדרות

בחוק זה -

"זמן יקום מתואם" - (Coordinated Universal Time - UTC (INPL)); בסיס הזמן המקובל בעולם, לצרכי חוק, לתיאום בין לאומי ולצרכים אחרים, מבוסס על קצב ההשתנות של זמן אטומי, תוך התאמה לתנועת כדור הארץ; נקבע בישראל במעבדה הלאומית לפיסיקה של משרד התעשיה והמסחר (מל"פ) המהווה חלק מהמערכת העולמית של מעבדות לאומיות לקביעת הזמן שבאחריות המשרד הבין לאומי למשקלות ולמידות (Bureau International des Poids et Mesures (BIPM)).

2. הזמן בישראל

הזמן בישראל יקדים את זמן יקום מתואם בשעתיים.

3. הקדמת הזמן בישראל

בכל שנה, בין יום שישי האחרון שלפני יום 2 באפריל בשעה 02:00, לבין יום ראשון האחרון שלפני יום י' בתשרי, בשעה 02:00, יוקדם הזמן בישראל בשעה אחת נוספת, כך שיקדים את זמן יקום מתואם בשלוש שעות.

=

חוק קביעת הזמן חביב עלי במיוחד משום שכאמור לא ברור טיבו. גם לשונו היפה מזכירה לי סדרות נוסח מסע בין כוכבים. גם תמיד יפה בעיני ששעון הקיץ, בהתאם לסעיף 3 לחוק, מקפיד על לוח השנה הגרגוריאני, ואילו חברו שעון החורף מקפיד על לוח השנה העברי. (אם כי ייאמר שלפי לוח השנה העברי יום חדש מתחיל קודם למקבילו על פי לוח השנה הגרגוריאני, ולכן היה צריך לקבוע שהשעון יוזז שעתיים לאחר צאתם של שלושה כוכבים).

=

אין לי דברים טובים לומר על שר הפנים אלי ישי, ואני מעוניין לנצל את הפוסט הזה כדי לא לחרוג ממנהגי. היום הוא טען שהוא ישקול את האפשרות לפעול לתיקון החוק (משמע: הוא ישקול בשלילה) באופן שיחזיר את שעון הקיץ לאחר יום הכיפורים. כלומר יוזז המחוג אחורה לכמה ימים כדי שיהיה יותר קל בצום יום הכיפורים ולאחר מכן השעון יוזז המחוג קדימה, עד אשר ייגמר הקיץ, או עד אשר אשר תחוסל עוגת התפוחים שיש המקפידים על הכנתה לכבוד החג.

למקרא הדברים האלה נפלטה מפי מילה שאני לא חש נוח לומר אותה על שר במדינת ישראל, אף על פי שרועי לא חש קושי להפטיר אותה ביחס אלי אך לא מכבר. אז מאחר שאני לא חש נוח לומר את המילה הזו אני אומר שאלי ישי גזען.

=

אחרי שלפני שבועיים הוא טען להגנתו בריאיון לידיעות אחרונות בנושא ילדי העובדים הזרים שהוא דווקא "מאוד אוהב ילדים", אז היום אלי ישי הכריז שהוא גם "אוהב את שעון הקיץ". גזען, כבר אמרתי?

יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

צמחונות א'





י', שנגדיר אותו כחבר פייסבוק, השמיע באוזניי את הטענה שכאשר תרנגולות מובלות במשאית ממקום למקום, מאוד חשוב שכל תרנגולת ותרנגולת תבחר בקפידה את מקום מושבה, וזאת בשל אתגרי הדרך: התרנגולות שיושבת בסמוך לדפנות המשאית עשויות להיפגע מהרוח שתכה בהן בזמן הנסיעה. התרנגולות שיושבות בלב המשאית עשויות להיפגש מהחום שמאפיין את מרכזה. אכן, לא נעים להיות תרנגולת.
-
באותו הקשר טען י' (ולא בדקתי אם הוא צודק) שהמשמעות המילולית של הביטוי בגרמנית שמציין "תרנגולות חופש" היא "תרנגולות מאושרות". על רקע תזת המשאית לא היה מנוס מלהגיע
למסקנה שכל התרנגולות המאושרות דומות זו לזו, אך התרנגולות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה.
-
=
-
רועי: צמחונות. איזה דבר נורא
-
יפתח: כן, אתה רואה מה זה. אני מתפרק
-
רועי: זה דופק לך את המוח. ממש כך. אתה צריך לקחת כדורים כדי לבלום את ההידרדרות המנטאלית שלך, וגם זה לא תמיד עוזר
-
יפתח: היית מחבר אותי עכשיו לעירוי אנטריקוט?
-
רועי: בוודאי שלא. אנטריקוט אוכלים, לא שותים. מה אתה חושב, שזה עשב חיטה?
-
יפתח: אנטריקוט זה האוכל של עשב החיטה?
-
רועי: שום פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה אוכלת עשב חיטה
-
יפתח: מה ששאלתי זה אם עשב חיטה שמכבד את עצמו אוכל פרה
-
רועי: הפרה בחרה להיות צמחונית. אז אלוהים העניש אותה והפך אותה לסטייק. היזהר!
-
יפתח: איך מתיישבת הטענה ששום פרה שמכבדת את עצמה לא הייתה אוכלת עשב חיטה עם הטענה שהפרה בחרה להיות צמחונית?
-
רועי: אתה אוכל עשב חיטה?
-
יפתח: לא. אני בכלל לא יודע אם אוכלים את זה. נדמה לי ששותים עשב חיטה, וגם זה רק כאשר ל
פליטה שלך יש טעם רע
-
רועי: כלומר, אתה יכול לבחור להיות צמחוני ועדיין להימנע מעשב חיטה
-
יפתח: אפשר גם להיות צמחוני ולהימנע מבנות
-
רועי: כן, קוראים לזה "אידיוט".

יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

מוכרחים מתנה

רבות כבר נכתב במלאת שנה לעלייתו לאוויר של הבלוג. וכשאני אומר שרבות נכתב, כוונתי היא שאני כתבתי רבות. ואולם, העורך האכזר השליך לפח האשפה של הרשת חלק ניכר מן המלל שנשפך, ולאחר התערבותו הכירורגית לא נותר אלא הפוסט הקצר, התכליתי, הרזה והשרירי הזה. העורך האכזר הסביר כי מאוד חשוב שהפוסט יהיה בצלם כותבו.
-
מחשבות רבות ליוו את הבלוג בצעדיו הראשונים. עמלתי לא מעט מתוך ניסיון לגבש קול ושפה שיאפיינו אותו. כמובן שכשלתי כישלון חרוץ, ובדיעבד אחד ממקורות ההנאה שלי מהכתיבה כאן היה היעדרם של קול אחיד או שפה אחת.
-
אחד הכללים שקבעתי לעצמי בתחילת הדרך היה הימנעות מוחלטת משימוש במילה "אני" ומשימוש בכתיבה בגוף ראשון. ההנחה הייתה כי מאחר שממילא כתיבת בלוג היא פעולה נרקיסיסטית, זה יהיה מוגזם להעצים את האהבה העצמית עם דיבורים נוסח "אני אני אני". ובכן, עמדתי בכבוד בכלל הזה במשך שלושה פוסטים שלמים.
-
לאחרונה התחלתי לשים לב יותר ויותר שאחת התוצאות של הפרסומים בבלוג הזה היא הימנעות של חברים מלהציע מקומות להיפגש בהם, מתוך חשש שטעמם בקפה אינו עומד בסטנדרט הגבוה שהוצב, ומתוך חשש שהם יזכו לנחירות בוז אישיות או פומביות. ובכן, אין כל כך מה לדאוג. בדרך כלל אני סובל בשקט ושותה תה.
-

אם אני יכול להצביע על כישלון משמעותי של הבלוג בשנתו הראשונה, אזי מדובר בהצעות הנישואין ש(לא) קיבלתי בעקבותיו. הזמנתי כאן, בבוקסה למעלה מצד שמאל, כל דכפין להציע לי להיות איתו לנצח, ובמשך שנה שלמה קיבלתי הצעה אחת, אמנם מבחור חמוד להפליא, ואולם התברר שהמיועד היה מסובך בפלילים ובינתיים הוא אף איבד עצמו לדעת.-
-
=
-
תודה על תשומת הלב עד כה. לי היה כיף, מקווה שגם לכם. שואף להמשיך להיות כאן כל עוד יש מה להגיד.



יום שבת, 28 באוגוסט 2010

ובזמן שאתם הוגים בכוכב נולד

אליאב כתב על המושג "דרום" כמושג מטאפיזי, כאשר מושג זה לא מבטא בהכרח ממצא גיאוגרפי כי אם מצב תודעתי.
-
הדברים של אליאב, המאזכרים גם שתי ארוחות שסעד (למרבה הצער ללא פירוט התפריט), עוררו בי תיאבון עז. אכלתי חומוס של "מרכז החומוס האסלי" שקניתי מבעוד מועד בגרורה שהם שלחו מיפו לסמוך למקום מגוריי. מאחר שממילא לא מדובר באוכל מרזה במיוחד, רכשתי עם החומוס רק פיתה אחת. הבעיה הייתה כאשר נגמרה הפיתה ונותרו עוד חומוס וסלט ירקות. לא היה מנוס ואת יתרת החומוס ניגבתי עם לחם שיפון-אגוזים של הבראסרי. בטרם אלך לעמוד בפינה כעונש, אשלים את מעגל המחשבה שאליאב פתח אצלי.
-
אורלי קסטל-בלום, בספרה המשעשע
טקסטיל, כתבה סאטירה די עצובה על החיים אי שם במאיון העליון.
"שעות ספורות אחרי שהסתלק (בן-זוגה), יצאה מדירת הטְרִיפְּלֶקס שביוכבד בת-מרים פינת אלכסנדר פן, תל-ברוך-צפון, אָמַנְדָה גרובר, אשתו של עירד גרובר, ונסעה במכונית הביואיק-בוֹרדוֹ שלה למֶדִיקָל פְרוֹנְטְלַיין באגף החדש של Sea and Sun, כדי לעבור ניתוח לא-פשוט אצל הרופא מספר שתיים בעולם בתחום הפלסטיקה הפולשנית, ישראלי-לשעבר, דוקטור כרמי יָגוֹדָה.
-
מדרזדן שבגרמניה הובהל דוקטור יגודה לניתוח של השתלת שכמות, אשר נעשה מאוד מבוקש בקרב נשים בעלות אמצעים שהשנים שחקו להן את קוץ השכמה ועשו להן גב שטוח ומשעמם, הן בשעת תנועה והן באי-תזוזה".
ספרה של קסטל-בלום נפתח בעמידה על שמה של השכונה החדשה בה מתגוררת משפחת גרובר:
"מבחינה גיאוגרפית נמצאת תל-ברוך-צפון צפונית לתל-ברוך הישנה, אבל גם דרומית לקריית-שאול הוותיקה, המפורסמת בשני בתי הקברות העצומים שלה: האחד לחללי מערכות ישראל, והאחר למתים רגילים שכבר כמעט לא נקברים בו מטעם המדינה, כי הוא עמוס-לעייפה וחלקות הקברים שם נדירות ועולות הון-תועפות.
-
חרף הקרבה לקריית-שאול, לא העלה בדעתו איש מהוגי השכונה שקמה כמו בן-לילה לקרוא לשכונה החדשה קריית-שאול-דרום. ובצדק. המילה 'דרום' בַּ'צפון' מעוררת זעזוע בקרב רבים, ולקרוא לפרבר צפון תל-אביבי קריית-שאול-דרום יהיה התאבדות פיננסית וגם חוסר רגישות חברתית. אבל מקימי תל-ברוך-צפון (תב"צ) לא היו טיפשים. הם קדחו לעומק המחשבה האנושית ולקחו בחשבון הן את ההבדל בתודעה הציבורית בין 'תל' ל'קריה', והן את ההבדל בין צפון לדרום. לתוך הקונספט המוצלח שלהם הם קיפלו בעורמה רבה את המוות, הבלאי והכלייה – כלומר את היעדרם של אלה. הם רצו וקיבלו מקום יוקרתי שאמר: באתי לתמיד, ובקרוב יקום דור שלא יידע על אי-קיומי".

יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

צפייה ישירה

(יש ללחוץ להגדלה)

יום ראשון, 22 באוגוסט 2010

היום משכנות עוני – מחר גני שפת ים

"עיריית תל-אביב-יפו החליטה לקדם תכנית-אב לעיר תוך שימוש בשיטות התכנון האסטרטגי, המשלבות את המושגים העכשוויים של התכנון והניהול העירוני הכוללני עם עקרונות הניהול האסטרטגי מעולם העסקים. תהליך הניהול העירוני האסטרטגי הוא תהליך מתמשך ומחזורי של יישום, ניתור, והערה של הפרוגראמות, הפעולות והפרוייקטים העיוניים" (תכנית אב אסטרטגית לתל אביב, דו"ח מס' 1, תכנית פעולה, עיריית תל-אביב-יפו, מינהל ההנדסה, 2001. ובמלים אחרות: רון ל. האברד הגיע לתל-אביב)
=
-
לפני מספר חודשים פורסמה ב"הארץ" כתבה מלבבת של נעם דביר על נחום זולוטוב, האדריכל שתכנן את הסופרמרקט הראשון בישראל, ברחוב בן-יהודה בתל-אביב שנפתח בשנת 1958. זולוטוב, באותה העת אדריכל צעיר, לא הכיר את עקרונות התכנון של סופרמרקט והוא נסע להשתלם בשווייץ, שם לטענתו נפתחו לו העיניים למראה הפלא בפעולה.
-
הסופרמרקט פועל במקום גם היום, ובכתבה מסופר על סיור שזולוטוב ערך שם עם בת זוגו.

"בדרך החוצה משופרסל בן-יהודה פוגשים בני הזוג זולוטוב את יצחק מקפה 'פרסטו', השוכן בבניין הצמוד. פעם זה היה מקום מפגש ידוע, אבל עם ירידת קרנו של רחוב בן-יהודה ונדידת הקונים, תחילה לרחוב דיזנגוף ואחר כך לקניונים, גם הקפה איבד אט אט את לקוחותיו. יצחק נזכר בהפגנות הסוערות שליוו את פתיחת הסופרמרקט. 'בן-יהודה זה לא מה שהיה, מת מה שהיה', הוא אומר. 'כל המכולות שהיו כאן מסביב סגרו. האמת, לי זה דווקא עשה טוב לעסקים, כי העובדים היו באים לשבת אצלי בסוף היום'.
-
לזולוטוב אין רגשות אשמה. 'זה ממש לא על המצפון שלי', הוא אומר. 'הטילו עלי משימה ארכיטקטונית. לא אני מחליט אם צריך סופרמרקט או לא. זה היה חידוש, אבל זה לא היה משהו חריג בעולם. אני ראיתי את היתרון הגדול לצרכן. יש כאלה שאומרים שזה לא פגע בחנוונים כי הם נצמדו בעצמם לסופרמרקט. יש כאלה שגם הלכו לעבוד שם'".
לעורכי דין לא היו סולחים בקלות על אמירות כאלה.
-
=
-
לצערי איני זוכר מי הגדיר חיבה לארכיונים כנקרופיליה. בכל אופן נתקלתי בהשוואה הזו כבר לאחר שעמדתי על דעתי כחובב ארכיונים, ובפרט ארכיוני עיתונות. ההנאה הגדולה מהשיטוט בארכיון, כך נדמה, נובעת מהמימד האירוני שהוא חלק בלתי נפרד מקריאת מסמכים מהעבר.
-
עיר עם קונספציה, ספרו המצויין של נתי מרום, מלווה את ההיסטוריה התכנונית של תל-אביב, שהתחילה בבניית עיר "יש מאין" על קרקע בתולית והמשיכה לאחר מכן בהתמודדות עם הקיים על מורכבותו הרבה, ובראשה הפער בין ה"צפון" ל"דרום".
-
פטריק גדס, מתכנן הערים הסקוטי, זכה להיות מחברה של תכנית האב הראשונה לעיר תל-אביב. בתכנונו את העיר, גדס שם דגש בין היתר על הגינון העירוני. מרום מספר:

"הגינון היה כמעט אובססיה אישית של גדס, שהתחיל את חייו המקצועיים כבוטנאי. הוא ייחס לו משמעות תרבותית עמוקה וחזר וציין אותו במקומות רבים בדו"ח יותר מעשרה עמודים מוקדשים לענייני גינון מנטיעת עצים וצמחים מטפסים לאורך הרחובות והשדרות ועד גידול תולעי משי, מחינוכם של הילדים לחקלאות בגינות בתי הספר ועד לנטיעתו של גן בוטני אוניברסיטאי ב'סנטרל פארק' של תל-אביב תחת הכותרת המניפסטים 'האידיאל הגנני בביטויו המעשי בתל אביב כעיר גנים', התפייט גדס וכתב כי תל אביב לא תהיה עוד 'עיר גנים' אחת מני רבות בעולם, אלא 'עיר גן פרי', 'עיר שקד', 'עיר הדרים', עיר גפן ותאנה', 'עיר תפוז'. את הפרדסים שייעקרו לצורך הפיתוח העירוני של תל אביב יחליפו עצי התפוז שיינטעו בתוך גינות העיר. בזכות גני הפרי שלה תהיה תל אביב לעיר שלום, שהרי 'מדעי החברה מאששים היום [..] את הקישור המעשי' בין תרבות עצי הפרי (ובמיוחד זו של עצי הזית) לשלום".
=
-
תהיות מסוג אחר מתעוררות כאשר מרום מספר על המשבר הדמוגרפי אליו נקלה תל אביב בשנות הששים:

"הסיבה העיקרית לשינוי במגמת גידול האוכלוסייה היית מאזן הגירה שלילי, תוצאה של תהליכי פרווּר מואצים. מרבית התושבים שעזו את תל אביב עברו אל הערים הסמוכות לה במטרופולין: בין 1962 ל-1966 איבדה תל אביב כמעט 50,000 תושבים ליישובי המחוז הסמוכים, מתוכם כמעט 25,000 תושבים לחולון ולבת ים וכ-15,000 תושבים לרמת גן ולגבעתיים. אם במחצית הראשונה של שנות ה-50 צמחו 'ערי הלוויין' סביב תל אביב בעיקר כתוצאה מהשתקעות עולים חדשים, הרי שמראשית שנות ה-60 הפכו כבר לפרוורים לכל דבר ומשכו אליהן תושבים מתל אביב שביקשו לשפר את תנאי מגוריהם. בעוד תל אביב מאבדת מאוכלוסייתה, ערי המטרופולין סביבה צמחו בקצב מהיר, לעתים מסחרר: בת ים, לדוגמה, שילשה באותה תקופה את מספר תושביה (מ-31,000 ב-1961 לכמעט 100,000 ב-1972); בחולון באותה תקופה הוכפלה האוכלוסייה (מ-49,000 ב-1961 ל-98,000 ב-1972)".
גם העובדה שעד ממש לא מזמן הירקון כונה "אלעוג'ה" ונתיבי איילון היו "ואדי אל-מצרארה" מזכירות שכל מה שמובן מאליו היום לא היה כזה אתמול וכנראה גם לא יהיה מחר.

יום שישי, 20 באוגוסט 2010