טוד חזק-לואי, התקנא, כך נראה, ברועי ובי, והוא שילב בספרו "שבויים", אותו הזכרתי כאן, את השיח הבא, בין דניאל, יהודי אמריקאי שמבקר בישראל, לבין נדב, ישראלי שמלווה את דניאל במסעו בארץ הקודש:
נדב: אתה אוהב אייס קפה?
-
דניאל: אייס קפה?
-
נדב: כששמים את בבלנדר עם סוכר?
-
דניאל: יש לכם דברים כאלה כאן?
-
נדב: ברור
-
דניאל: בטח. למה לא
-
נדב: אז נשב לנו על החוף ונסתכל על הבחורות ונעמיד פנים שאנחנו סקסיים.
-
דניאל: אתה מאוד סקסי
-
נדב: כן, כן, אתה ממש מצחיק. אם הייתי הומו, החיים שלי היו הרבה יותר קלים.
-
דניאל: למה?
-
נדב: ככה זה. אני לא יודע איך לדבר עם בחורות, האמת. רק עם בנים.
-
דניאל: ניסית?
-
נדב: מה? להזדיין עם גבר?
-
דניאל: כן
-
נדב: אני לא רוצה. אני רק רוצה לרצות.
-
דניאל: הבנתי
-
נדב: יופי. אז בוא נשתה אייס קפה ונצטער שאנחנו לא הומואים.
רשומות
השיחות שלכם הרבה יותר מוצלחות.
השבמחקאני מסכים עם רוזה מרציפן. הספרות, מסתבר, אינה יכולה לחקות את החיים.
השבמחק